דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
חנות וירטואלית
חילים משוחררים
תרומות
אתר זרוע הים
פייסבוק
מבצעים והנחות
טיפים בנושאים שונים

על הקורסים בפלוגה הימית

הקורסים של הפועל

ברצ'יק 

זמן קצר לאחר ששדות ים עלו על הקרקע [1939] קבלנו אצל יואל שלושה ברזנטים ועלינו לקיסריה והקמנו שלושה אוהלים משולשים. בקיבוץ קיסריה היו באותו זמן בערך אותו מספר אנשים כפי שהיו בקורס. שמה התחלנו ללמוד גלי חוף. אני לקחתי קבוצה והתחלנו לחתור. אני נכנסתי לא למפרץ הגדול אלא לקטן מול המכבסה וכל אחד היה מקבל את ההגה. היתה גם רחל גרינהולץ. מסרתי לה את ההגה והיא היתה צריכה לפקד על הסירה. הכל הלך יפה עד שבכניסה למפרץ הזה תפש אותה גל אז היא התחילה לצעוק: ברצ'ק גלים.
 

שמוליק טנקוס

אנחנו קיימנו בימיה קורסים למדריכים. הקורס היה מתקיים במשך השנה בו למדו נושאים עיוניים באמצע השבוע ובשבת היו יוצאים לים להתאמן בנושאים מעשיים. בקיץ היינו מקיימים מחנה מסכם בקיסריה. מחנה זה היה מסיים את הקורס. בסוף המחנה היו מתקיימות הבחינות והחניכים היו מקבלים אסמכתא כמדריכים. המחנה שברצק הזכיר היה המחנה הראשון שקיימנו.
את האהלים הקמנו, כפי שברצ'ק כבר הזכיר, מברזנטים של מכוניות משא שקבלנו מיואל. כלכלה קיבלנו מהמשק.
את הפרודוקטים למשק היו מביאים בעגלה מחדרה. העגלה היתה רתומה לסוסה אחת והלכה לאורך שפת הים. לא פעם היא היתה מתעכבת וכולנו היינו עומדים על שפת הים ומסתכלים האם העגלה כבר מתקרבת. הכלכלה היתה גרועה ביותר אבל היתה רוח טובה וקיימנו את המחנה בהצלחה.
 


 

 

אברהם כהן 

כפי שזכור לי נכנסתי לפלוגה הימית בשנת 1935. היינו אז ילדים בני 12-13. התארגנו כקבוצה קטנה מהנוער העובד. הגענו לפלוגה הימית 4 נערים, צביקה דודוביץ, טוביה ליפשיץ, אני ואשר פינקלשטיין. טוביה ואני גרנו בנוה צדק והיינו מגיעים משם לירקון. זו דרך של 7-8 ק"מ. היה לנו עולם חדש ומוזר. המדריך הראשון שלנו היה יונה פורטנוי (יונקה). מדריכים נוספים היו עמירם שוחט, כתריאל יפה ושמואל טנקוס. היתה סירה שהיתה כביכול שלנו, שמה היה "סנונית", סירה קטנה של 4 חותרים. חתרנו בסירה זו כחצי שנה. למדנו חתירה ושחיה. המדריך היה יוצא אתנו בתחילה לכוון הגשר לשבע טחנות. היינו מגיעים לשם עיפים עם יבלות על הידיים ולמדנו לשחות. השחיה אז היתה בירקון. למרות שכבר היתה שמועה שבירקון ישנה מחלת הבילהרציה אנחנו המשכנו לשחות. חלק מאיתנו אמנם חלה במחלה זו, כולל אותי. למרות המחלה המשכנו לשחות בירקון כי חשבנו שהמחלה באה רק משתיה של המים אבל לשחות ולא לשתות לא מקבלים את המחלה.
לאחר מכן כבר הוציאו אותנו לים בחתירה לצאת לגלים היתה בשבילנו חוויה עצומה. היה צריך לעבור את הגלים בחתירה וכל גל שהיה מרים אותה כמעט והעיף אותה בחזרה לחוף. עוד פעם היינו מתאמצים וחוזרים עד שהיינו עוברים את הגלים ואז המדריך היה אומר עכשיו שוחים, מי שיודע ומי שאיננו יודע. היה בסירה גלגל הצלה עם חבל קשור אליו. כל אחד מאיתנו היה צריך לקפוץ ולהתחיל לשחות. המדריך אמר שכך לומדים לשחות. תזרוק את עצמך למים ותשחה וככה למדנו לשחות.
אחרי חצי שנה התחילו ללמד אותנו להרים מערך מפרשים, מפרש ראשי, אחורי וחלוץ. למדנו להקים המערך והתחלנו בהפלגות. היינו שטים בירקון. לאחר מכן העבירו אותנו לקבוצה של יותר בוגרים. אז התחלנו לשוט בסירה היותר גדולה, "ברגר" או "נחשון". יצאנו איתה גם לים. היינו מפליגים ליפו ולהרצליה. כשבגרנו יותר התחלנו להפליג הפלגות יותר רחוקות גם בלילה. יוצאים ביום ששי אחה"צ, שוהים את הלילה בים וחוזרים בשבת לפנות ערב.
בשנת 1937 נכנסנו לקורס מדריכים. הקורס מנה כ- 12 איש וניהל אותו שמואל טנקוס. המדריך לחבלים ותיאוריה היה יואל ליפשיץ. הקורס התקיים בצריף וגם ברחוב נחמני. היינו מתאספים כשלוש פעמים בשבוע. למדנו נביגציה, מטאורולוגיה, ימאות מעשית, קשרים, חבלים. הקורס נמשך בערך חצי שנה. גמרנו את הקורס וקבלנו סמל יפהפה, סמל בצורת משולש מצופה קרמיקה. היתה גאווה מסויימת לשאת את הסמל הזה. רק מדריכים קבלו אותו. הסמל היה על רקע לבן, סמל הפועל אדום.
אח"כ באו הצעירים- מיקה לימון, יוסקה פינצוק (היום אלמוג), חיים אברונין. בקבוצה שלי היו הלל נודלמן, שלום שוורץ, יפתח ועוד 6 חברה שאינני זוכר את שמם. ההפלגה הראשונה הארוכה שלי היתה שיט הערים הראשון. אני הייתי בסירה של שמואל טנקוס. אנחנו היינו בסירה "ברגר". הגענו לחיפה שניים. "נחשון", בה היה נש, השיגה אותנו. היתה עוד סירה חיפאית, ויצמן , בה היה ישראל לסקוב אשר הגיעה שלישית. בדרך חזרה ירדנו בעתלית שם עשינו חניה ואח"כ המשכנו הלאה לכוון תל-אביב.
אני רוצה לספר על סופה של היוֹלָה. היתה לנו בהפועל סירת מפרש מהירה שנקראה יולה. סירה די קטנה ששמשה בעיקר לשיט בירקון לשם תענוג. באחד השטפונות שהיו בירקון היולה היתה קשורה לעגן קבוע באמצע  הירקון. אני ויעקב אגיוב באנו כדי להוציא את היולה מהמים כדי שלא תסחף לים וכדי שלא תשבר ע"י בולי עץ וגופים אחרים ששטו עם הזרם. היתה לנו סירה קטנה, קראנו לה הקליפה. לקחנו את הקליפה והבאנו אותה ליד הצריף של הצופים שהיה קצת במעלה הנחל ביחס לצריף שלנו. קשרנו אליה חבל ארוך. אני נכנסתי לקליפה ויעקב אגיוב אחז בחבל. דחפנו אותה לאמצע הירקון ועם הזרם הגעתי איתה עד היולה. קפצתי על היולה ולפתע נקרע החבל שקשר אותה לעגן והיא התחילה להסחף לי. כאשר הגיעה לגשר רידינג היא התנגשה באחד מעמודי הגשר והתהפכה. אני קפצתי ממנה על הגשר ועברתי לצדו השני של הירקון. בינתים נקרעו החבלים של מאוּנות (סירות מטען גדולות) שהיו קשורות לעצים על גדת הנחל. המאונות האלה התחילו להסחף לצד הגשר. מאונה אחת פגעה ביולה וחתכה אותה לשניים. לאחר מכן המאונה נאחזה בין עמודי הגשר. בינתים הגיעו מאונות נוספות שנסחפו. כולן לחצו על הגשר ושברו אותו. שברי הגשר נפלו לתוך הירקון. כל הכלים האלה זרמו לכוון הים ואני נשארתי תקוע בחוף של רידינג מצד שני של הירקון ולא היתה כל אפשרות לחזור. אחרי כמה זמן הגיעו כמה אנשים מחברת החשמל ולקחו אותי לתחנת הכח. בלילה לנתי ליד אחת הטורבינות. למחרת היה צריך למצוא דרך ליצור קשר לגדה השנייה. אז קשרו כבל מעמוד חשמל אחד לעמוד שני מצד שני, ממש ליד השפך. מתחו עליו גלגלת עם כסא קטן והתחילו להעביר את האנשים ביניהם גם אותי. בבית כבר דאגו לי כי לא ידעו היכן אני נמצא. רק נחום ששלח אותי לראות מה עם הסירה ידע משהו. למחרת באו ושאלו אבל אני כבר הייתי בחזרה בבית.
 


 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד