דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
חנות וירטואלית
פייסבוק
טיפים בנושאים שונים
תרומות
אתר זרוע הים
חילים משוחררים
מבצעים והנחות

ברצ'יק על פוסידון מצד החוף

ברצ'יק על "פוסידון" מצד החוף

אני מספר על "פוסידון" מצד החוף. ואת תהליך הפריקה ומה שהתרחש בחוף. אנחנו עבדנו אז בנמל תל-אביב. ראינו את דודקה בא ומתלחש קצת עם כתריאל שהיה אז על הגוררת מס' 3. אני זוכר שאמרו לרובקה רביוב ולי לבוא בשעה 7 בערב לביתו של כתריאל ברחוב עקיבא אייגר 4. אנחנו לא הבנו מה הענין כי כרגיל היו אומרים לנו לבוא לדרום יהודה (קואופרטיב להובלת נוסעים באותו זמן) אם זה היה דרומה או לבוא לרחוב פרץ שמה היה המרץ או נוסעים לשרון. בשעה 7 באנו רובקה רביוב ואני לביתו של כתריאל ולפתע הופיע מכונית טוּ סִיטֶר שחור עם גג לבן ונהג בו פִּינְיֵה מנען והמענין ביותר היה שהוא הכניס אותי ואת ראובן מאחורנית במושב הצר הזה ונתן לכל אחד מאתנו משוט של חסקה. אנחנו לא ידענו מה הולך פה כי לא ידענו בדיוק מה התכנית ופינייה יצא לדרך עם חשכה והוא נסע דרך פתח תקוה ויצא לפרדסים של אבן יהודה והגיע למצפה הים. לא פגשתי את החברה ולא ידעתי מה הענין. הלכנו ברגל ואמרו לנו לקחת המשוטים. כשירדנו למטה התברר שההסכם היה באמת במגדל המים לפי החלונות שהיה במצפה הים. הברכה עמדה על הצוק במקום שעכשיו חבצלת השרון. אנחנו ירדנו באיזה שהוא ערוץ וכשירדנו למטה פגשנו את דודקה וכתריאל. כתריאל אמר עוד הגלים גדולים מדי. הסתבר שכאשר האנייה של המעפילים התקרבה לחוף זה היה היום האחרון של הסערה והיא לא נגמרה בצפונית אלא באיזה שהוא שקט ובשעה 7 או 8 בערב התחילה איזו שהיא רוח מזרחית קלה אבל היה עדין עם גלי חוף די חזקים. עכשיו התברר הענין. לא היה קשר עם האנייה. ואז אמרו כך היות ורובקה רביוב המנוח הוא אמן של חסקות בחוף תל-אביב. הוא צריך היה לצאת עם החסקה ואני צריך הייתי להיות הבלסט שלו ועם המשוט השני לעזור לו. ניסינו כמה פעמים ובתחילה לא הצלחנו לעבור את הגלים עד 8 בערב לא הצלחנו לצאת עם החסקה. אח"כ המזרחית קצת התחזקה ואז כתריאל התפשט ואיך שהוא דחפנו ויצאנו לקראתכם. האמת היא שלא כל כך ראינו אותם אלא התחלנו לשמוע אותם. הגענו לאנייה וכך הוקם אותו לילה הקשר עם ה"פוסידון".
דודקה שהיה על החוף היה עם טלפון שדה מהים לקיבוץ מצפה הים. הוא הוריד את כל הצוות למטה. כאשר הגענו עם החסקה לאנייה נש כבר מלא את שתי הסירות באחת 8 אנשים ובשניה 12. בסירות חתרו המלחים היוונים בסירה הקטנה היה חותר אחד כי לא היה מקום לשני ובגדולה שני יוונים. אנחנו חזרנו לחוף עם החסקה אחרי הסירות. כמו שאנחנו יורדים על הגל ראינו שהגל נכנס לסירה מלא אותה מים והחברה נשפכו החוצה עם התרמילים והכל ואז יצאה קבוצת המים, הקיפה את השטח. אנחנו עוד הצלחנו לעצור את השניה כדי שגם היא לא תתהפך. הורדנו את החסקה לחוף ויצאנו ולקראת הסירה השניה עד צואר במים, תפשנו את הסירה והובלנו אותה לחוף שלא תסתובב אבל יחד עם זה גם היא קבלה גל ואח"כ עוד גל וגם היא נתמלאה מים. האנשים לא התפזרו כי אנחנו שמרנו משני הצדדים שהאנשים לא יתפזרו ומסרנו אותה רובקה ואני מלאה מים לקבוצת החוף. אז ראינו שאם מעמיסים את הסירות כבד הגל לא מרים את הסירה אלא נשפך פנימה ואז עשינו את הפטנט הידוע. לקחנו מעיל גדול של אחד המעפילים והלבשנו אותו על אחד הבחורים אשר ישב בירכתיים וכשהיה בא גל היה סוגר את המעיל על הירכתיים כדי שהגל לא יפרוץ פנימה וכך הצלחנו להוריד את האנשים לחוף. בגלל מצב הים הורדנו קודם כל את האנשים ללא הילקוטים שלהם ורק בסוף הורדנו את הילקוטים. דרך אגב זו היתה אנייה עם 68 אנשים או 86 (זה רשום במוזיאון ההעפלה) ואנחנו עבדנו כל הלילה. כאשר הכל ירד והחזרנו חזרה את הסירות ודודקה אמר לי תרוץ להוריד את השמירה לכוון נתניה אז שמעתי איך שהאנייה הניע את המנוע. הסתכלתי על השעון זה היה ארבע ורבע בבקר. בקושי הספקנו לעלות למעלה והובילו אותנו הביתה להתקלח ולחזור מהר לנמל לא להיות חסרים בעבודה.
 

שמואל טנקוס

אני רוצה להבהיר קצת את הנושא הזה של הבית עם האורות והחלונות שהזכיר ברצ'ק. במצפה הים על הרכס היה בית בעל שתי קומות כאשר בכל קומה היו 4 חלונות. היו לנו מראש שלושה מקומות להורדת המעפילים מקום אחד היה מצפה הים, מקום שני היה סביבת חדרה כפר ויתקין ומקום שלישי שפיים/הרצליה. הסידור היה שעלינו להגיע מעומק הים למצפה הים לראות את הבית הזה. אם כל שמונת החלונות היו מוארים הכונה היתה שההורדה תהיה באותו מקום ז"א במצפה הים. אם החלונות היו מוארים בצורת חץ צפונה ז"א בקומה העליונה כל 4 החלונות היו מוארים ובקומה התחתונה רק שני האורות הימניים, כאשר מסתכלים מצד הים, היינו צריכים לנסוע צפונה ומקום ההורדה היה חדרה. אם החלונות היו מוארים בצורת חץ דרומה, ז"א בקומה העליונה כל 4 החלונות מוארים ובתחתונה רק שני האורות השמאליים, כאשר מסתכלים מצד הים, היינו צריכים לנסוע דרומה ומקום ההורדה  היה שפיים/הרצליה.
[סימון גזרת החוף ששם תתבצע ההורדה, האנשים שלקחו חלק בהורדה ושיטות העבודה עיין להלן כאשר שמואל טנקוס יספר את חלקו כמלווה אניות מעפילים].
ברצ'ק סיפר שהם עבדו כל הלילה. כאשר אני התחלתי ללוות אניות מעפילים הגענו בנושא זה לשיא. היינו מורידים כ- 400 איש עם ארבע סירות מרגע זריקת העגן, כאשר הגענו לחוף ועד הרמתו לאחר גמר הפעולה, במשך שעתים. אנחנו על ה"אטרטו" רכשנו 4 סירות גדולות כאשר לכל סירה אפשר היה להכניס 30-40 איש, העמסנו אותן על האנייה ועבדנו עם סירות גדולות ולא יותר [עם] סירות קטנות.
 
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד