דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
מבצעים והנחות
חילים משוחררים
אתר זרוע הים
תרומות
טיפים בנושאים שונים
פייסבוק
חנות וירטואלית

שמואל טנקוס

 

טקס קבלת פרס למפעל חלוצי על שם יגאל אלון מוזיאון ת"א 14.3.2004

 

שלום חברים ! להלן הנאום שנמנע משמוליק, חתן הפרס, להשמיעו בטקס בתואנה של "חוסר זמן". בברכה, יהודה בן צור

 

הידיעה כי זכיתי בפרס "יגאל אלון " על מעשה מופת חלוצי, הפתיעה אותי מאד וגרמה לי להתרגשות רבה. ברצוני להודות לממליצים ולשופטים אשר החליטו להעניק לי פרס זה. היום אני חש כי אינני עומד לבדי על במה זו. לצידי, עומדים אנשים רבים וטובים, אשר פעלו רבות לפיתוחה של הימאות הישראלית לכל גווניה  אך לצערנו חלקם, אינם עוד בחיים.  אני רואה עצמי עומד כאן כיום כנציגם בקבלת פרס זה.

בתחילה, לא מצאתי עניין מיוחד בים. החקלאות היא זו אשר קסמה לי, ודימיתי עצמי בעתיד כחקלאי. לים ולעשייה הימית הגעתי במקרה. הגעתי והתקדמתי עם צורכי השעה והאירועים שהיום ניתן לכנותם היסטוריים, אך אז היו הם אירועי היום יום.                                       

           התלבטתי רבות בבחירת נושא דברי התודה ביום זה. יושב כאן ציבור שבחלקו בוודאי איננו מכיר כיצד התפתח הכוח הלוחם הימי היהודי בארץ ישראל. לדעתי חשוב שידע זאת, ובחרתי לסקור ולו על קצה המזלג, דרך זו בה לקחתי חלק לכל אורכה. כוונתי לעלייה הבלתי לגלית, של יהודים לארץ ישראל, שהחלה בשנת 1934. לימים עלייה זו נקראה העפלה, שלשם ביצועה, הוקם הפלי"ם, שהווה את התשתית עליה נבנה חיל הים. חמישה ממפקדיו הראשונים היו יוצאי הפלי"ם.

            השנים היו שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה. הבריטים הטילו מגבלות על עליית יהודים לארץ ישראל, והמאבק על העלייה היה בעיצומו. חלוצות וחלוצים מחוות הכשרה באירופה, נפרדו ממשפחותיהם, ללא ידיעה מתי ישובו לראותם. הם נטשו את דרך חייהם, אותה ניהלו שנים רבות, ויצאו לדרך עלומה- העלייה ארצה. חלקה הגדול מדרך זו, היה הפלגה בים, אותו מעולם לא ראו, ובוודאי לא הפליגו בו.

            באותה תקופה, הוכשרו בישראל צעירים באגודות הימיות בירקון. צעירים אלו נזעקו לביצוע משימת ההעפלה. משימה זו, כללה  טיפול במעפילים, כיוון האוניות לחופי הנחיתה והשטת הסירות מהאוניות לחוף. תארו בדמיונכם, מעפילים היורדים בלילה אפל וקר מהאנייה לסירות. בדרך לחוף הם נרטבים מהתזות הגלים, דמויות אפלות מגיחות אליהם מתוך החושך והכול מסביב מוזר ומאיים. הם היו המומים, ובמקרים אחדים  אף היו משותקים, כך שהיה צורך לשאתם על השכם לחוף. פעילי האגודות הימיות ראו בהעפלה חשיבות עליונה במאבקו של העם היהודי להגשמת שאיפותיו בארץ ישראל.  פעילות זו הופסקה במהלך מלחמת העולם השנייה.

            לאחר המלחמה, נרקמו תוכניות לחידוש ההעפלה. המטרה העיקרית הייתה הצלת יהודי השואה. מספרם הרב של המעפילים, אשר רובם ככולם פליטים וניצולים ממחנות ההשמדה, הצריך הקמת גוף ייעודי לשם ביצוע משימה זו.  בסוף 43  הוקמה בפלמ"ח יחידה אשר נקראה הפלי"ם. ייעודם העיקרי היה פיקוד על אניות המעפילים, והבאתם לחוף. לביצוע המשימה, קיבלו הפלי"מניקים את הכשרתם בקורסים ימיים, שהחשוב מביניהם היה קורס החובלים. הפלי"ם ראה בהעפלה את אחת המשימות העיקריות בהגשמת הציונות.

בקהלת נכתב: "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים, דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צורים, דרך אנייה בלב ים ודרך גבר בעלמה". דרך אונייה בלב ים, כאשר רואים רק מים ושמים – זה מה שנדרש ממפקדי אוניות המעפילים, וזה מה שלימדתי בקורסים שהוקמו לשם כך - איזה אתגר. ספרים וסרטים לא מעטים נכתבו על גבורתם של המעפילים ותושייתם של מפקדי האניות.

            בשנת 48, עם הקמתו של צה"ל, גרס מטה הפלמ"ח כי, לפלי"ם יש את יכולת ביצוע הלחימה בים. בן גוריון, חשב אחרת וחיל הים הוקם. השתתפתי במשלחת מטעם מטה הפלמ"ח לבן גוריון. הצגנו לפניו את סדר הכוחות הדרושים לדעתנו לחיל הים. התבססנו על הציוד הקיים כגון: ספינות המשמר של  המשטרה הבריטית וכלים נוספים לא חמושים. אך בן גוריון הסתכל עלינו ואמר :"על מה אתם מדברים אנחנו צריכים משחתות אנחנו צריכים צוללות".

 

המשך

 

            נתוני הפתיחה של חיל הים היו קשים ביותר, קשים מאלה של יחידות אחרות בצה"ל. חיל הים החל מאפס ללא כלי שיט מתאימים למלחמה וללא ידע בנושאי לחימה ימית. היו מספר צעירים ישראליים בצי הבריטי, אולם בתפקידי אפסנאות ובתי מלאכה בחוף בלבד. אמנם, הגיעו ארצה מספר קציני ים מתנדבים מארצות הברית, אנגליה ומקומות אך תרומתם הייתה בעיקר בנושאי ארגון והדרכה. בפקוד על היחידות, הם לא יכלו להשתלב מפאת השפה וההבדלים מנטאליים, כפי שהתבטא אחד מהם באומרו:

You can't make from cowboys seamen

בכדי לגבש שדרת פיקוד לחיל הצעיר נשלחו קצינים לאנגליה, צרפת וארצות הברית  שם עברו קורסים שונים ורכשו ידע וניסיון.  מחוסר ברירה, שיפץ חיל הים את אוניות המעפילים הישנות מצי הצללים שעגנו בנמל חיפה, והתקין בהם ציוד מיושן ממלחמת העולם הראשונה. היו אלו כלים בעלי כושר לחימה מוגבל ביותר. בעזרת כלי שיט אלו נלחם חיל הים במלחמת העצמאות.

במלחמה זו, הייתה לנו יחידת חבלה שהוקמה עוד בפלמ"ח, לימים נודעה בשם שייטת 13. אימנו אותה מדריכים איטלקיים, ונרכשו באיטליה אמצעי לחימה מתאימים לפעולות מסוג זה. לוחמי יחידה זו הם שהטביעו במלחמת השחרור את אניית הדגל המצרית "האמיר פארוק", ו"שולת מוקשים".

עם הגעתן של משחתות, צוללות, ספינות טורפדו ושכלול ציודה של שיטת 13 ,עמדו לרשות חיל הים כלי לחימה בעלי יכולת מבצעית משמעותית. פיתוחם של טילי ים-ים, הצבתם על סטילים, אימוץ טכנולוגיות מתקדמות וחיזוקו של הקומנדו הימי הגבירו את עוצמתו של החיל. התפתחות זו, אפשרה לו לעבור מכלי שיט גדולים ופגיעים, לכלי שיט קטנים, זריזים ובעלי עוצמת אש גדולה הניתנת להפעלה מרחוק. כוח ימי זה בא לידי ביטוי מרשים במלחמת יום הכיפורים.    

חיל הים שהחל דרכו מאפס, התעצם משמעותית במהלך השנים, הן מבחינה מקצועית והן טכנית. כיום, מפעיל חיל הים  כלים מתוחכמים בעלי יכולת לחימה מעל הים ומתחתיו. ומהווה חלק מהזרוע ארוכת הטווח  של צה"ל.

            צניעות , עבודה קשה, מסירות ודבקות במשימה של הקצינים והחיילים, בכל הדרגות ובכל הזמנים, הם שהביאו להישג זה. אני גאה שהייתה לי הזכות להיות מבין מקימיו של חיל הים הישראלי.                             יישר כוח, היו כולכם ברוכים.

 

(-) שמואל טנקוס

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד