דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
אתר זרוע הים
תרומות
חנות וירטואלית
פייסבוק
חילים משוחררים
מבצעים והנחות
טיפים בנושאים שונים

יואל ליפשיץ ז"ל

יואל ליפשיץ

דף ראשון

יואל ליפשיץ
 
 
יואל ליפשיץ    
שם פרטי שם משפחה שם משפחה קודם: כינוי בימי הפעילות בפלוגה
1905 לפני 1930 פטירתו ב- 1979  
תאריך לידה שנות פעילות בפלוגה מ: עד:  
       
שם הקבוצה ב"הפועל" שם השכבה בהפועל בתנועת נוער  
שמות המדריכים  
הפלגות מיוחדות/אירועים מעניינים ויוצאי דופן:
ליואל, ולרעיתו לובה ז"ל, לא היו שאירים ועם פטירתם נשאר ידע מועט בלבד לגבי יואל. בהיות יואל מזוהה עם הימיה, והיה כעין 'אבא' שלה, מן הראוי להציב לו יד נאותה באתר הפלוגה. מסיבה זו אספתי פרורי מידע מחבריו ועמיתיו שעודם עמנו והם מובאים בהמשך רשומה זו. (רשם: אלי לוי)
מתוך הקלטות ותיקי הפלוגה ברור כי יואל הצטרף לימיה בסוף שנות ה- 20, ודאי לפני 1930. יואל גדל והתחנך בעיר הנמל דנציג, והתחנך לעבודה ימית מנעוריו. באחד מספוריו תאר את העבודה בנמל והשווה בין עבודת ה"ידיים" {צוות עבודה בכל נמל} הפולניות והגרמניות שהיו בנמל: כאשר הגיעו לנמל קרונות רכבת טעונים עצים ליצוא, הוקצו ידיים פולניות וגרמניות לפריקתם. היד הפולנית, לדבריו, לא השתהתה, פתחו את הקרון והחלו בפריקה. הגרמנית לא. הכינו מקום, מדדו את המקום הדרוש, הוציאו את כריות הנשיאה אותן הרכיבו על כתפיהם ורק כאשר הכל היה מוכן החלו בפריקה. אין צורך להוסיף כי היד הגרמנית סימה את עבודתה הרבה לפני זו הפולנית. משם למד את הצורך בתכנון, בהכנות ובארגון יסודיים. תכונות אלו יישם בהנחיית הפלוגה הימית, וסביר כי חלק מהצלחותיה נובעים מקוי אופי אלה, שיואל הנחיל לה.
יואל היה, כאמור, ה'אבא' של הפלוגה. של הפלוגה ככלל ושל חבריה כל אחד בפרט. להלן קטעים מדברי חברים כפי שהוקלטו בערבי הקלטת תולדות הפלוגה בשנות ה-70, ותומללו בידי שמואל טנקוס.
 
שמואל טנקוס,מדבריו בבית תבורי 1980, לפתיחת כנס ותיקי הימיה
כנס זה, הנוכחי, של חברי הימיה בתל- אביב הוא הראשון. יזם אותו חברנו יואל ליפשיץ ז"ל ששמו קשור עם הפלוגה הימית והפלוגה הימית קשורה עם שמו. אדם שפעל רבות לפיתוחה ועיצב את דמותה של הימיה. יואל יזם את הכנס, ואף השתתף בפגישותיה הראשונות של הועדה היוזמת. לצערנו לא זכה להשתתף אתנו בערב זה ונפטר לפני כן (1979). הועדה היוזמת המשיכה להפגש בדירתו, ואשתו לובה ארחה אותנו בצורה נאה ולבבית.
מטרתו של הכנס, כפי שיזם אותו יואל היתה מפגש חברים כדי לספר את סיפורה של הפלוגה הימית, כי עם הזמן מספר החברים שיכולים לספר, חברים שעסקו בפעולות, ילך ויקטן.

מרדכי לימון (מוקה)

אני חושב שכאשר אנחנו מדברים על ההסטוריה של הפלוגה הימית של הפועל, הייתי אומר שזה למעשה הערש של הימאות היהודית הישראלית... אני חושב שפה צריך להזכיר את יואל ליפשיץ. למרות שהוא לא היה ימאי, למרות שהוא קצת הדריך, היתה תקופה שהוא הדריך יותר, אבל הוא היה מן האבא ואני זוכר שיואל היה בא כל שבת והוא היה אז האדם האמיד כי לנסוע מהבית עד לירקון היה עולה 2 גרוש ולא היה כסף, היינו הולכים ברגל וליואל כבר היתה אז חברת המשאיות והוא היה האבא שלנו...
[כניסתי] להדרכה, אני זוכר שעוד לפני הקורס שלנו היה חסר [מדריך] לאיזה קורס של חניכים. ואני זוכר אצל יואל ליפשיץ במשרד בערב, יואל אמר שמישהו חולה- תדריך. זה היה נביגציה ואני חושב שזה היה אז בהתחלה ואני כמעט לא ידעתי שום דבר. בכל זאת באתי והדרכתי שם. אני הרגשתי נורא רע אבל יואל אומר שההדרכה היתה טובה. לאחר מכן כשהתחלנו לעבוד על אניות, הבסיס הזה שקבלנו בפלוגה הימית של הפועל גם מבחינה מעשית וגם מבחינה תיארוטית, זה היה בית-ספר יוצא מהכלל...

יואל ליפשיץ המשך

אברשה למברג
הסירה בשלמותה הגיעה לחוף. הרמנו את הסירה יותר גבוה. עשינו אהל מהמפרש והתכוננו לישון שם. אני בתור עובד טלפון ידעתי איפה בשטח הזה יש טלפון. אמרתי יש טלפון בהרצליה. שלחנו את מישקה מנוחין. אמרתי לו אתה תלך בשדות בכוון דרומה. לא היו כבישים אז. כך היה. הוא הגיע להרצליה וטלפן משם ליואל שהיו להם מכוניות משא. לא ידעו איך להגיע. אבל בכל זאת הגיעו שבעה בחורים.
ברגע שמישקה מנוחין טלפן ליואל הכל התברר ונגמר בטוב.
{ואגב בנין הצריף המקורי של הימיה} ...חיים ליבוביץ שלח אוטו עם 4.5 קוב עצים וגמרנו. אבל לכסות את הגג לא היה. באים אל "הפועל" וצריכים בשביל הרעפים שתי לירות, ושתי לירות אלה אי אפשר היה להמציא מהסניף. ואז יואל ליפשיץ שהיה ממשפחת פרדסנים הוציא ונתן את השתי לירות שאולי יחזירו לו פעם. את הצריף הקמנו במקום שהיה שיפוע והיה צריך למלאות. אנחנו התארגנו ובאנו וסחבנו בשקים ובארגזים חול למלאות ולעשות קיר מבלוקים. זה היה בשנת 1931.
מנחם קוטלר [שנות ה-30]
התקדמנו [עם הסירה] עד לפני סידנא-עלי. שם תפשה אותנו סערה גדולה מאד ואני החלטתי לרדת לחוף. ופה יצאנו ונתקלנו בקיר ואינני יודע איך הצלחתי לסובב את הסירה חזרה לים והגענו עד ודי פליק. בדיוק על יד הנחל שנכנס מחדרה ושם יצאנו העלנו את הסירה והקמנו את האהל ויואל ליפשיץ ז"ל הופיע עם האוטו. שמנו את הסירה על האוטו וחזרנו.
מקס זילברברג (מקס השחור)
ב- 1931 היתה ועידת "הפועל" בפתח תקוה. אנחנו השתדלנו שהחברים שלנו יופיעו שמה להציג את הדרישות ולהשפיע על חברי המרכז. היה שם ישראל שוחט והיה שרפשטיין והיה מחיפה יורקה והיו מירושלים ובעקשנותו של יואל ליפשיץ הופענו בתלבושת מסודרת.
מקס על וולוס [מדובר בשנת 1934]
...בינתים הגיעו שוטרים מחיפה והם תפשו את הסירה והתחילו לגרור אותה לחיפה... בחיפה הוציאו את המים. אח"כ היה לנו משפט שהיה צריך להתקיים במקום [היות והאירוע] קרה בזכרון. בינתים הסירה היתה בחיפה. ראיתי שם את העורך דין ישעיהו מההגנה. אמרתי אין צורך בשום דבר יש לי אליבי ולא צריך לפתח את הענין בפני שופט. אמרתי לשופט שבסירה זו באו פעם שני אוסטרים שעשו עם הסירה סיבוב סביב העולם... זוהי הסירה שאיתה יצאנו לטיל. השופט קיבל את הטיעון אבל חייב אותנו בגלל זה שלא הוצאנו רשיון לסירה, שאין לסירה מספר... קבלנו לירה קנס ונסענו לחיפה. יואל שלח אוטו והעברנו את הסירה לתל-אביב לגרז' של גבי קירשנבוים בגבעת הרצל.
אברהם זכאי (ציטוט מספר שהוציאה רעייתו לזכרו)
מדריכים בסקציה הימית", כותב אברהם, "עסקו בהעפלה משנת 1934 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה ב-1939. יואל ליפשיץ, מדריך בסקציה הימית, בנוסף להדרכתו המקצועית, נטע בנו את האהבה לים."
יאיר שוחט (יַיְשִי)
מציין כי ב- 1936,בעת הקמת נמל תל- אביב, היה יואל רכז הפלוגה הימית.
יעקב ורדי [1936, אגב הקמת נמל תל- אביב]
אני בא לחוף תל-אביב , אני פוגש את יואל ליפשיץ, את כתריאל [יפה] ואת מוצה (מרדכי לישצינסקי). אני שואל את יואל ז"ל מה פה הולך להיות. הוא אמר אתה לך לירקון ותכין את "סער". אנחנו צריכים לצאת אתה לים לעבוד. עוד מעט תבוא אנייה ונתחיל להוריד סחורה...
[אגב קביעת מקום המעגן] ...מסתכלים על הים. יואל אומר פה וכתריאל אומר שם. על מה הם הסתכלו לא ידעתי. אח"כ נודע לי- לפי קצף הגלים. במקום שיש פחות קצף, שם יותר עמוק.
אברהם כהן
בשנת 1937 נכנסנו לקורס מדריכים. הקורס מנה כ- 12 איש וניהל אותו שמואל טנקוס. המדריך לחבלים ותיאוריה היה יואל ליפשיץ. הקורס התקיים בצריף וגם ברחוב נחמני.

דב מגן (ברצ'ק)

[מציין אגב הקמת מאהל לקורס של הפועל] ...זמן קצר לאחר ששדות ים עלו על הקרקע [1939] קבלנו אצל יואל שלושה ברזנטים ועלינו לקיסריה והקמנו [בעזרתם] שלושה אוהלים משולשים. בקיבוץ קיסריה היו באותו זמן בערך אותו מספר אנשים כפי שהיו בקורס.

יואל ליפשיץ המשך

אברהם מירצקי (מירון)

הגיוס שלי לצי הבריטי [1942] התחיל במשרד של יואל ליפשיץ. הופיע אהרון אלטמן במשרד במדים של הצי הבריטי. שאלתי מה זה, אז יואל אמר לי שהוא התגייס לצי הבריטי. הסתכלתי ולא היה ברור לי אם זו אמת או שזה צחוק. התברר שזה נכון. אז יואל שאל אותי אם גם אני רוצה להתגייס. אמרתי כן. אז הוא אמר לי סע. אז היינו נוסעים על המכוניות של יואל לחיפה. נסעתי עם אהרון אלטמן לחיפה.
 
[האירועים] לא הפריעו לפעולת ההדרכה השוטפת. ימי השבת לא הספיקו ותדיר ארגנה הפלוגה מחנות ימיים. בפסח אותה שנה, 1947 ארגנו יואל ליפשיץ, זאב פריד וצוות המדריכים מחנה ימי בשדות ים. ההגעה למקום ובחזרה היתה כמובן בהפלגה.
צבי דיסטלר (אלמוג), מחנה פסח 1952
למחרת היום החלה סערה דרומית מערבית עזה והים גאה. אף שהעלנו את הסירות לחוף הסגור טעה אונגר בכך שלא הוציא את הסירות אל מחוץ למעגן. התוצאה הייתה שרוב הסירות התנפצו אל החוף ונגרמו נזקים עצומים לרוב הסירות. למרבית המזל, יואל ליפשיץ, הבעלים של "המניע", הזעיק את צי המשאיות שלו ובעצם הסערה שלינו את הסירות מן המים והטעננו אותן על המשאיות.
 
אלי לוי [על נסיבות התגיסותו לחיל הים]
ב-1955 זימן אותי יואל ליפשיץ לשבת לביתו בגבעתיים, שם היו גם איציק סמברג (גזית לימים) ז"ל וסא"לים נוספים מחיל הים. שם שכנעו אותי כי באותה עת כבר היה הבדל בין חוגרים לקצינים ולא כמקודם [טרם המדינה], ולכן עלי לפחות לעבור קורס חובלים. כאשר הקיבוץ לא אישר לי את השתתפותי בקורס, עזבתי אותו והתגייסתי לחיל הים.
מפי שמואל טנקוס, 2004:
כאשר הצטרף לימיה {ב- 1933}, יואל כבר היה שם. יואל היה נוכח בכל עת ובכל מקום, והיה האבא של הימיה. יואל הפך שם נרדף לפלוגה הימית. כאשר דברו על הפלוגה, שמו של יואל עלה מיד.
בחבורה היה תמיד בויכוחים, בבחינת "כבשה שחורה", ככלל דעתו שונה מדעות רוב החברים, ועומד בעקשנות על דעתו.
בפרט ידע כי היחס הכללי בנוי מפרטים קטנים, ולאלה דאג.
תמיכתו בפלוגה היתה בעיקרה בשווה כסף, בפרט בנושא ההובלה, הובלת סירות אל וממחנות ימיים, בכל מקרה כאשר נזקקו להובלת סירות.
מעבר לכל אלה תמך בחברים יחידים.
מפי יוסקה אלמוג (פינצ'וק), 2004:
היה בקשר הדוק עם יואל החל משנת 1939. נושא החבלים והקשרים היה זה אותו הדריך יואל.
כאשר היית מגיע בשבת בבוקר לירקון, יואל כבר היה שם, וכלל היה הרוח החיה של הימיה.
כבר החל מהמחנה הימי בכנרת בשנת 1940 ובהמשך בכל יתר המחנות יואל היה מבצע את הובלת הסירות. כן, בכל מקרה של העלאת או הורדת סירה היה הרוח החיה.
במיוחד טיפח יואל חברים צעירים בימיה.
מעבר לכל הנאמר, תמך יואל בחברים יחידים, וכאלו היו רבים. תדיר העסיק חברה' בחברתו "המניע", לצורך מתן עבודה זמנית.
כאשר היית זקוק לו הוא לעולם לא הכזיב.
כבר בשנות ה- 30 וה- 40 היה יואל צלם חובב והנציח את אירועי הפלוגה. היות והיה הצלם, מעבר לסיבותיו האישיות, כמעט ואינו מופיע בתצלומים. היה קושי רב לאגור מספר תצלומים המופיעים בסמוך לשורות אלה.
 
 
 
 

על יואל ליפשיץ

יואל ליפשיץ  ,כך ראיתיו מיום שהגעתי אל הירקון ,
יואל ,אבי הימייה של הפועל ת"א, כך ראיתיו, כיבדתיו ואוהב.
בן ארבע הייתי כשבאתי לירקון נסחפתי אל המים וכלי השיט ומשם יצאתי לים, למרחבים.
בגיל חמש בערך אומצתי לדרגה ג' והייתי יותר עסוק בימיה מאשר בכל מקום אחר שהו ,וכך נתקלתי במעשה שהיה,
מקורס דרגה ב' בשדות- ים הגיעה הודעה שחסרה סירה ולכן הקבוצה שבאה מתל- אביב תאלץ לשוב הביתה. כל זה ביום שישי בצהרים.
אוטובוסי אגד כבר קבלו שבת, הנערים יצטרכו, אפוא, לתפוס טרמפים אם יהיה להם מזל. הרכז דאז אמר כשיש צרות,ילדים, פונים לאבא. נשם עמוק,ובעוז רב צעד לעבר הטלפון,לחברת "המניע", ביקש לדבר עם יואל.
הייתה בעיה וכך נפתרה: יואל חפש נהג, בהתאם להנחיות יואל רץ הרכז להודיע לחניכים להישאר בקורס ולהכין את הסירה להעמסה על המשאית. שולח להביא הסירה לקורס.
הבעיה עוד לא נגמרה, המשאית הייתה, אך ללא נהג. ליואל היה רשיון נהיגה, אך היה זקוק לעיניים רואות "והמבין יבין". הושבתי איפה ליד הנהג בתפקיד "הרואה", משהוא טרח ואמר להורי שנשלחתי להציל את ה"חברה'
הסירה הועמסה, השמש שוקעת, ואנו יוצאים לדרך, יואל הנהג אני הצופה. הכביש של אז,דרך מגדיאל ארוך יפה ומקפיץ. בספיד של אז טסנו במהירות של 50- 60 קמ"ש. באישון הלילה פרקנו את הסירה וכל ציודה, ואני,כפרס, צורפתי לקורס הבא.
 
ירחמיאל ("ירח") כהנבויץ
דגניה א'

יואל ליפשיץ ז"ל (1979)

חלק מדברי שמואל טנקוס באזכרה ליואל ליפשיץ ז"ל

ליואל חלק בתקומת הימאות העברית בארץ. רבים הימאים בחיל- הים, בצי הסוחר ובדיג שהיו חניכיו. אני, למשל, אחד מהם, הזוכרים ומוקירים את פועלו, את מסירותו לפעולה, את מאבקו העיקש על דיעותיו ואת תרומתו לימאות של "הפועל".
יואל היה ממניחי היסוד של הפעולה הימית של הפועל, היה אחד ממדריכיה, ממנהיגיה וממכווני דרכה במשך שנים רבות. יואל שאף תמיד לחנך את הנוער לאהבת הים, לעבודה בים, לביצוע משימות שונות לפני קום המדינה, ולשיתופו בהגנת אורחות הים של המדינה לאחר הקמתה.
לאחר הקמת המדינה קמו גופים ממלכתיים שלקחו על עצמם את הטיפול בהכשרה הימית והאגודות הימיות הלכו והתרכזו יותר ויותר בצד הספורטיבי והתחרותי של הפעולה. את יואל ענין במשך כל השנים, ובכך פעל ללא לאות, חינוך הנוער להגשמה ימית, להקמת כפרי דייגים, להעפלה, לצי הסוחר ולהגנה הימית. הצד הספוטיבי התחרותי לא ענין אותו, ולכן כאשא "הפועל" התחיל להתרכז יותר ויותר בצד זה של הפעולה, הוא זנח אותה. אבל את הפלוגה הימית של "הפועל" בשנות הזוהר שלה – לא שכח.
על פעולתה של הפלוגה הימית לא נכתב בשום מקום. האנשים שפעלו הולכים ומזדקנים, הולכים ונעלמים. יואל חשב שעוד מעט לא יהיה מי שיספר את סיפורה של הפלוגה הימית בתל- אביב. לכן הגה את הרעיון לכנס את ותיקי הפלוגה, לשמוע את סיפוריה, ומתוך סיפורים אלה בודאי אפשר יהיה לרקום את מסכת פעולתה של ימיה זו. הוא התחיל להגשים רעיון זה, אבל, לצערנו, נפטר לפני הגשמתו. אנחנו, חבריו, ממשיכים ומקווים להגשימו. יואל והימיה של "הפועל" היו במשך שנים רבות, ואני חושב שעד היום, שמות נרדפים. כאשר אמרו – הפלוגה הימית של "הפועל" היתה האסוסיאציה הראשונה – יואל ליפשיץ, וכאשר אמרו יואל ליפשיץ האסוסיאציה הראשונה היתה הפלוגה הימית של הפועל.
 
 
רעיון זה קרם עור וגידים בהכוונתו של שמואל טנקוס ובעזרתו של יוסקה אלמוג (פיצ'וק) יבדל"א. תוצאות עבודה מאומצת זו, ותמלולה בעטו של שמואל טנקוס, מוצגים לקריאך בפרק תולדות הפלוגה הימית באתר זה.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד