דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
פייסבוק
תרומות
חנות וירטואלית
טיפים בנושאים שונים
חילים משוחררים
מבצעים והנחות
אתר זרוע הים

אברהם מירון- מירצקי

אברהם מירון- מקודם מירצקי

הגיוס שלי לצי הבריטי התחיל במשרד של יואל ליפשיץ. הופיע אהרון אלטמן במשרד במדים של הצי הבריטי. שאלתי מה זה, אז יואל אמר לי שהוא התגייס לצי הבריטי. הסתכלתי ולא היה ברור לי אם זו אמת או שזה צחוק. התברר שזה נכון. אז יואל שאל אותי אם גם אני רוצה להתגייס. אמרתי כן. אז הוא אמר לי סע. אז היינו נוסעים על המכוניות של יואל לחיפה. נסעתי עם אהרון אלטמן לחיפה. הגעתי לבית הסוכנות בחיפה. היה שם יהודי אחד ששמו נדמה לי קרוּדן והוא היה מגייס את החברה לצי. הייתי אז בן למעלה מ- 18, בוגר מקס פיין בתל-אביב. אגב מקס פיין, באותו זמן לא היה על אותה רמה כמו ביה"ס המקצועי של הטכניון. כאשר הגעתי לחיפה אמרו לי שמגייסים רק מגיל 20. כששאלו אותי בסוכנות בן כמה אני אמרתי בן 20. שם אמרו לי שאם אני רוצה להתגייס אני צריך לומר שאני בן 21 ואז החלטתי שאני בן 21 וכשהייתי צריך להחליט על התאריך המדויק חשבתי על 31 בפברואר. אז עדיין לא ידעתי שבפברואר אין 31 ימים. למזלי נתתי תאריך אחר. עשיתי בחינה בטכניון. התגייסתי כמסגר מכני. עשיתי בחינה על מחרטה כי זו היתה הבחינה המהירה ביותר ועברתי אותה. לאחר זאת אוכסנתי במלון פרק, נכנסתי לנמל חיפה, קבלתי אישור ועבדתי בתיקונים על אניות. בפעם הראשונה שראיתי אנייה זה היה כאשר עליתי לבצע עבודות תיקונים. אני זוכר עד היום שכאשר נכנסתי לחדר המכונות של משחתת וראיתי אותה בפעילות איך שהסתכלתי על המכונאי הראשי כמו על אליל איך שהוא שלט בכל המערכת. אני הייתי לגמרי המום ממה שנעשה שם. ככה התחלנו בעבודות קטנות. בהשחזת שסתומים, החלפת פקונגים, החלפת צנורות. כעבור כמה שבועות אספו אותנו כ- 15 בחורים, דיבר אלינו לפטננט קומנדר מיצ'ל, אדם חביב מאד. הוא אמר לנו שנבחרנו 15 בחורים כקבוצה ראשונה שתסע למצרים. בחרו בכם לאו דוקא מפני שהייתם טובים יותר, הצלחתכם או אי הצלחתכם תקבע את הגיוס לצי הבריטי להבא. נסענו למצרים. שכרו לנו בית בפורט פואד. משם היינו יוצאים לעבוד על אניות שהיו באות לתיקונים בתעלת סואץ.
אינני יודע אם שמתם לב שמהתחלת הסיפורים על הגיוס לצי הבריטי שלא עברנו בסיס קליטה ומיון ולא תרגילי סדר וכל מה שקשור בזה. התחלנו ישר בעבודה עם מדים ודרגה בלי שהכינו את החוקים של הצי. כל מה שהיינו צריכים לעשות זה לעבוד. במספנה, בפורט פואד, חלקו אותנו לכמה מקומות. בתחילה נשלחתי לעבוד עם קבוצת אנשים שעסקה בתקוני תותחים. מדי פעם כשהיתה משחתת נכנסת לתיקונים היו שולחים אותנו לשרת את המכונאי הראשי של האנייה. הוא היה נותן לנו כל מיני עבודות שאותן היינו מבצעים. בהמשך לזה התחלנו גם לעסוק בתיקונים בצוללות. היה אצלנו להט חזק לעבודה. כל עבודה שנתנו לנו מהרנו לעשות אותה מהר וטוב. אני חושב שעשינו רושם טוב מאד על הבריטים. הם משכו את הזמן. הם לא ידעו כמה זמן המלחמה תמשך. שום דבר לא דחף אותם במיוחד למהר. הם עשו את העבודה בניחותא. אנחנו ממש שרפנו את העבודה כי ידענו שהמלחמה היא נגד הגרמנים. אגב, הגיוס היה מוגבל לארץ ישראל ומצרים בלבד. הוא לא היה גיוס לכלי שיט אלא רק לתיקונים של אניות. כעבור מספר חדשים של עבודה הגיעה קבוצה חדשה של ישראלים שהתמקמה בבסיס אחר, בדה קסטרו והגיע גם קצין הישראלי הראשון- בנימין קסל. הוא היה האוטוריטה הראשונה בדמות קצין שהתיחס אלינו. אמנם לבשנו מדים והיו לנו תעודות של הצי הבריטי, אבל למעשה עבדנו כאזרחים.

המשך

יום אחד אסף אותנו בנימין קסל ואמר לנו שניתנת הזדמנות לישראלים להתגייס לשרות קרבי. אז כל צעד שנהגנו לעשות היינו שואלים מה אומרים בסוכנות. הוא אמר לנו שהסוכנות היא בעד זה. אני בקשתי להתגייס לצוללות כי בזמן האחרון עבדתי בצוללות והתקשרתי אל הצוותות של הצוללות. למעשה היינו שלושה שהתגייסנו, משה בוק, יצחק מנק, עליו השלום, שהיה ידיד שלי. שלחו אותנו מפורט סעיד לביירות שהיתה הבסיס של הפלוטילה הראשונה של הצוללות. קבלו אותנו די מהר לשם. היה בביירות מחנה ששמה גרו האנשים שעבדו בבסיס שהיה בשטח הנמל היו שם מחרטות, היו יוצקים שמה לגֵרים. כל התיקונים שהיה צריך לבצע בצוללות עשו האנשים של הבסיס. לנו קראו צוות רזרבי. כולם עברו קורסים של צוללות ואם מישהו מצוות הצוללות היה חולה הם היו מחליפים אותו מיד. כולם היו בריטים ושמה עבדתי עד שיום אחד אפשרו לי לעלות על כלי ולצאת לים להפלגה מבצעית. האנגלית שידעתי לא הספיקה לי להבין את מה שאמרו. הייתי E.R.A [Engine Room Artificer], קשורה עם המיכון של האנייה. הפלגה ראשונה היתה קצת מוזרה. לא הבנתי מה שנעשה. לא ידעתי איך הצוללת בנויה. לא עברתי אף פעם קורס. כמעט כל מה שהיה שם היה חדש וזר לי. התיחסו אלי מאד יפה עם הרבה סבלנות ותוך כדי עבודה התחלתי להבין מה נעשה שם והתחלתי לאט לאט גם לשלוט ואני זוכר פעם ראשונה שקרה משהו ואני מאד טפחתי לעצמי על השכם. היו שם שני מנועי דיזל גדולים מאד שעל מנת להפעיל אותם היה צריך לדחוף מוטות ברזל ארוכים מאד ועל מנת לעצור את המנועים היה צריך למשוך את המוטות האלה והיה קשה מאד למשוך אותם. אני זוכר שהייתי במשמרת עם עוד מכונאי אחד ופתאום הרגשתי שהכל ככה מתערפל. האויר נעשה מעורפל. הוא צעק לי להרים את המנופים. אני זוכר שמשכתי בכח והצלחתי לעצור את המכונה. התברר שבזמן ההפלגה בים רק פתח אחד היה פתוח בגשר ודרכו נכנס האויר למכונה. מישהו עבר למעלה ובטעות סגר את הפתח ואז הדיזלים עבדו וינקו את האויר מתוך הצוללת החוצה ואילו הדיזלים היו ממשיכים לעבוד היינו נכנסים לווקום גבוה מאד. לאחר זאת נכנסנו לשגרה.
אחרי הפלגה זו ירדנו לחוף. ההשתלבות שלי בעבודה נעשתה יותר ויותר מקצועית. הכרתי יותר ואח"כ עברתי לעבוד על כלי אחר. הייתי הישראלי היחידי בצוללת. הישראלים האחרים גם כן הפליגו אבל על צוללות אחרות.

המשך

קשה לספר על מה שקורה בזמן התקפה. בזמן התקפה אתה נמצא בצוללת הנמצאת למטה בשקט פועלים המנועים החשמליים. אתה עומד במשמרת ועושה מה שאומרים לך. מי שרואה מה שנעשה בחוץ זה רב החובל דרך הפריסקופ. כל מה שהוא רואה הוא אומר באנגלית ואם אתה לא שולט בשפה אתה לא מבין במאה אחוז מה שנעשה שם. אח"כ אם הוא נותן הוראה לירות טורפדו, אז מישהו יורה את הטורפדו ואז מחכים לראות אם יש פיצוץ או לא. הייתי בהתקפה שהטורפדו פגע. הייתי גם בצוללת כאשר היא הותקפה בפצצות עומק.
אני אספר על התקפה בפצצות עומק. החוייה הקשה ביותר שהיתה לי. היינו בים האגאי מול איזה מפרץ. על פני המים היו ציידות צוללות שהשוקע שלהם במים היה נמוך מאד. כנראה שרב החובל לא זיהה את הכלי הזה וירה עליה ארבעה טורפדות שאף אחד לא פגע. ברגע שהאנייה המותקפת רואה את שובלי המים של הטורפדו היא מסתובבת אל מול הטורפדו כך שתציג מטרה קטנה ככל האפשר. אחר שההתקפה שלנו לא הצליחה, הם התחילו לזרוק עלינו פצצות עומק. אתה יושב נמוך ומחכה בשקט בשקט לראות מה יקרה ואז אתה שומע את הפרופלור שלו מתקרב ומתקרב וכשהוא נמצא מעליך אתה שומע את המכות של פצצות העומק כשהן נופלות למים ואתה סופר את מספרן ואח"כ כשהן מתחילות להתפוצץ אתה גם סופר. בתוך חדר הפיקוד עומד רב החובל באמצע וצריך להסתכל על מה שנעשה מסביב. ההגאים והאחרים עושים את מה שאומרים להם. אלה בחדר המכונות עומדים עם הידיים על המכונה ועם הראש על הידיים ומחכים שזה יעבור ואז עובר רב המנועים ורושם גיר על דפן הצוללות את מספר פצצות העומק שזרקו עליך.
ההתקפה עלינו ארכה כמה שעות זרקו עלינו למעלה מ- 90 פצצות. תוך כדי ההתקפה מתחילים להשרף פקקים של חשמל. פה נעשה חשך ושם נעשה חשך. אתה עומד במצב מתוסכל כי אין לך הרבה מה לעשות אתה רק יכול לחכות שזה יעבור. עמדת הקרב שלי בהתחלה היתה בירכתיים ואז סוגרים את כל הדלתות האטימות ואני מקוה שלא יקרה שום דבר. אתה בודק אם לא חודרים יותר מדי מים דרך הצירים של המדחף. המנועים החשמליים יושבים קרוב לשם ומספיק כמות קטנה של מים שתכנס ותרטיב אותם.
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד