דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
פייסבוק
טיפים בנושאים שונים
אתר זרוע הים
מבצעים והנחות
חילים משוחררים
חנות וירטואלית
תרומות

ההפלגה לפורט סעיד

מכס זילברברג

ההפלגה לפורט סעיד

ביחס להפלגה של הפועל תל-אביב לפורט סעיד אני הייתי אז חיפאי. אינני יודע מדוע קבלתי מכתב שאני מוכרח להשתתף בהפלגה זו עם "נחשון". התברר שלקחו בחשבון שאני כבר בן בית כי בשנים 32-33 עבדתי בסיני ותמיד הייתי נוסע פעם בשבוע או בשבועיים למצרים לסוף שבוע. הפלגנו ביוני לפורט סעיד. אני זוכר שכאשר הגענו לפתח התעלה צריך היה לחכות לקרנטינה שיתנו לנו רשות להכנס. בינתים העגן שזרקנו נתפש ולא יכלנו להעלות אותו. כתריאל שהיה מפקד הסירה נתן הוראה לחתוך את החבל. אני לא הסכמתי להשאיר את העגן בתעלה. קפצתי למים, צללתי עד הקרקעית והרמתי את השרשרת אשר היתה מונחת על העגן שלנו, שרשרת עגן של איזו ספינה שהיתה שם. רק שוחרר העגן והחברה הרימו אותו ביחד אתי. נכנסנו והגענו עד בית המסחר של סימון ארטס, יהודי סוחר עשיר שהיה אז בפורט סעיד. היה לו בית מסחר כלבו הגדול ביותר בפורט סעיד. התברר שלחברה בסירה לא היו ויזות. לי היתה תעודת עובד נמל חיפה. לחברה היו תעודות של עובדי נמל יפו ועל התעודות האלה הדביקו לנו את אשרות הכניסה למצרים. התחלנו מיד לטפל עם העסק של סימון ארטס, היינו צריכים לנסוע הלאה לקהיר וכן לתקן את הסירה שדלפה. היתה שם סירה שהיתה מספקת כל מיני מוצרים לאניות. היה שם גם אביו של יובל נאמן. האחראי בסירה היה ערבי אחד שהוביל אותנו למספנה. העלנו שם את הסירה ומסרנו אותה לתיקון ואנחנו היינו חפשיים. יצאנו לרחובות פורט סעיד ולפתע פגשנו את נחום גוטמן עם אשתו דורה. כתריאל אומר זו אחותי. נחום גוטמן מאד שמח ומאד התרגש לפגישה זו. נחום גוטמן כתב אז את הספר לובנגולו מלך זולו ובסוף הספר אני חושב שהוא הקדיש שיר לפלוגה הימית שנפגש אתם בים ושם אחי כתריאל.
אני רוצה להוסיף אפיזודה קטנה. כאשר סאדאת פתח את תעלת סואץ לאחר מלחמת יום הכיפורים, הטקס התקיים ליד אותו מקום בו עמדנו עם הסירה שלנו. כתבתי לנחום גוטמן אם הוא זוכר שלפני 40 שנה נפגשנו אתו שם ביחד עם כתריאל גיסו. הוא ענה לי בגלויה שהוא שמח מאד ורוצה לראות אותי. כתבתי לו והסברתי את כל אמצעי התחבורה וכיצד אפשר להגיע אלי והצעתי לו אפילו ללון אצלי. הוא לא הספיק להגיע אלי.
נסענו לאיסמעיליה ובקרנו בה ואח"כ  המשכנו לקהיר. בקהיר טיילנו ובקרנו בהרבה מקומות. נכנסנו למלון בלום שהיה מכיר טוב שלי, הייתי שם בן בית. הוזמנו לנשף למועדון הציוני. ואני התחלתי להציג את החברה מהמקצועות. התחלתי ביעקב ורדי מֵקניסט דברנו אתם ערבית והצגתי את נש שהוא יוצק ברזל, הצגנו את חיים כנהג אוטובוס. שם היו בחורות נחמדות שהתחילו להתחבר עם החברה שלנו. כאשר הן שמעו את המקצועות של החברה התחילו להתנתק מהם. זה לא מקובל שיהודי יהיה נהג, יוצק או מכונאי.


המשך

כל ההסברים שלי בנושא המקצועות והרווחים שלהם לא עזר שום דבר. מילא, אז לא פדלנו. שם היה נהוג שאפילו אם הוא מרויח מעט אבל עובד בחנות זה כבוד, פקיד בבנק זה כבוד, אבל לעבוד זה לא כבוד. אני רוצה לספר אפיזודה אחת. כאשר התאכסנו במלון בקהיר שם היה גיס של בעל המלון, עולה שבא מפולניה, בלום עצמו גם כן היה מפולניה מלובלין. הוא נתקע בקהיר במלחמת העולם הראשונה ונשאר שם ופתח לעצמו מלון וכל הישראלים שבאו לקהיר התאכסנו במלון זה. הגיס הזה לקח אותי הצידה ואמר לי שיש שם הרבה בחורים שרוצים לנסוע לישראל ואין להם אפשרות. אני רואה שאתם בחורים אולי תסדרו איזו הפלגה כזאת ותקחו קצת בחורים. אמרתי לו שאני חוזר לחיפה ואני אחזור לחיפה ואתקשר עם מישהו. אני לא אעזוב אותכם. בחיפה עמדו אז הרבה ספינות סוריות ולבנוניות שלא היתה להם עבודה. הם עבדו אצלנו בחברה בתור אנשי דוברות. אחד המנהלים שהיו אצלנו בדוברות היה סורי והוא היה מקבל את כל אנשי הספינות לעבודה. אצלנו לא עבדו פלסטינים, כולם היו סורים או לבנונים. אני אמרתי לאותו סורי, בוטרוס, אתה לפעמים נוסע להביא בצל או אבטיחים. אתה תסע לפורט סעיד, תעגון את הספינה. נתתי לו את הכתובת של מלון בלום בקהיר עם פתקא. אמרתי לו שימסור את הפתקא רק לבעל המלון. כפי שהוא סיפר לי אח"כ, הוא בא לשמה ומסר את הפתק והוא קיבל 45 בחורים בפורט פואד והוא הביא אותם. שאלתי אותו היכן הוריד אותם. כפי שהוא הסביר לי הוא הוריד אותם בבת-ים. זה היה כבר ב- 1936. אנחנו חזרנו בסוף יוני 1935 ותיכף התקשרתי אתו. אולי זה היה ב- 1935. הוא חזר והביא עוד נגלה אחת. כפי שהוא סיפר לי שהפעם הוריד אותם בנבי רובין. מענין שאחרי מלחמת העצמאות היו תופשים ספינות בים שהיו מהלכות בין פורט-סעיד ובירות ולטקיה. פעם הביאו ספינה אני רואה, את בוטרוס שתפשו בים. אני החלטתי שאת הגוי הזה אני צריך לשחרר.
אני הייתי קשור עם סופרת דבר אראלה ראובני. טלפנתי לה שתכף תרד לנמל. אמרתי לה שהגוי הזה בוטרוס עשה הרבה. הוא הפליג וחיל הים תפש אותו בים. אחרי טפול נוסף שחררו אותו.

 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד