החבלה באוניית הגירוש 'אמפייר רייול'

אניית הגירוש אמפייר רייול

בבנייה

הפגיעה באמפייר הייווד הייתה פעולה זהירה, כמות חומר הנפץ בה נעשה שימוש הייתה קטנה. אנשי הפלמ"ח נזהרו שלא לגרום נזק גדול ולהעמיד את מאות המעפילים שעל סיפונה בסכנה. עם זאת, במקביל לפעולה הזהירה באמפייר הייווד, תוכננה פגיעה משמעותית יותר באונייה אמפייר רייול כשהיא ריקה ממעפילים. בשל רגישות העניין לקח יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, חלק פעיל בתכנון. ב-21 באוגוסט עגנה במפרץ חיפה אניית הגירוש אמפייר רייול, אחרי שחזרה מסבב הגירוש של מעפילי כ"ג יורדי הסירה, האונייה הייתה ריקה. הכוונה הייתה להצמיד לה מוקשי עלוקה תקניים (mines Limpet) שנגנבו ממחסן בריטי במחנה ג'למי שליד יקנעם. מוקש זה, בשונה מהמטענים המאולתרים שהוצמדו לסירות המשטרה מספר חדשים קודם לכן, היה מצויד במגנט שאפשר הצמדתו לאוניות העשויות ברזל ובמרעום מובנה. לצורך נשיאת המוקשים הוכנו במתפרה של קיבוץ שדות ים מנשאים מיוחדים. בסיס המנשא היה לוח פח וממנו יצאו ארבע רצועות שנקשרו סביב גופו של הצולל. המוקש הוצמד אל לוח הפח באמצעות המגנטים המותקנים בו. במתפרה הוכן גם אמצעי להסוות את ראשו של הצולל בזמן השחייה לכיוון היעד - זו הייתה רשת ובה נשזרו מספר סמרטוטים. בבוקר הביצוע (21 באוגוסט) עגנה ליד אניית הגירוש גם משחתת. יגאל אלון, לאחר לבטים והתייעצויות, אישר פגיעה גם בה. אלון חרג בכך מסמכותו שכן פגיעה במשחתת הייתה מחוץ לכללי 'המאבק הצמוד'. למפקד הפעולה נקבע יוחאי בן-נון ואתו צוותו לפעולה: ראובן יתיר כמפעיל הסירה, ויצחק (איזי) רהב ומשה ליפסון כשחיינים. כלי השייט שעמד לרשות הלוחמים היה סירת משוטים קטנה, 'סומבוק' בשפת הדייגים. הסירה יצאה מ'חוף שמן' והפליגה צפונה עד לקרבת האונייה העוגנת - 200 מטר על פי התוכנית. עם הגעתה לטווח הוטל עוגן והשחיינים נערכו לירידה למים. בסביבה עגנו מספר סירות דומות שעסקו בדיג ומראהו של ה'סומבוק' העוגן לא העלה חשד. משה ליפסון שחה לכיוון המשחתת ואיזי רהב לכיוון אניית הגירוש. השחייה ארכה זמן רב, הערכת המרחקים של בן-נון הייתה שגוייה והמרחק בפועל היה גדול מהמוערך. ליפסון התקרב למשחתת והסיר את המוקש מלוח הפח בו היה חגור אך המוקש החליק מידיו וצלל למעמקים, הוא חזר לסירה אחרי זמן קצר. רהב הגיע למטרה שהוקצתה לו, הוא הצליח לגרד את שכבת הצדפות והירוקת הנצמדת בדרך כלל לאוניות ('זקן' בשפת הימאים) ולהצמיד את המוקש שנשא לדופן האונייה. בשחייה חזרה אל ה'סומבוק' התקשה רהב לזהותו בין כלל סירות הדייג העוגנות בסביבה והגעתו התאחרה. הלוחמים חתרו לכיוון 'חוף שמן' והטביעו את הסירה בקרבת החוף, לאחר מכן עלו לשכונת הדר בחיפה שם צפו אל האונייה העוגנת במפרץ – דבר לא קרה. במהלך היום הרימה המשחתת עוגן והסתלקה אך אניית הגירוש נשארה במקום עגינתה. בצהריים החליט בן-נון לחזור על הפעולה עוד באותו לילה. ההתארגנות הלוגיסטית הייתה מהירה, סירת חתירה הושאלה מקבוצת 'גורדוניה – מעפילים' בעתלית וגם מוקשים הובאו. הסירה המושאלת הגיעה ל'חוף שמן' ממנו תוכננה היציאה לפעולה, דייגים ערבים שהיו בחוף חששו שסירת הדייג שהגיעה מאזור אחר מתחרה בפרנסתם והחלה קטטה. בן-נון החליט לקצר את ההכנות ולצאת מיד. אחד הדייגים הערבים טלפן למשטרה אך הודעתו לא זכתה להתייחסות רצינית. בשעה 21:00 יצאה הסירה בחתירה מ'חוף שמן' ועגנה כ-150 מטר מול ירכתיי האמפייר רייול. לפני שירדו השחיינים למים נבדקו כיוונים למספר אתרים בחוף כדי להקל את מציאת הסירה בשחייה חזרה מן האונייה, לאחר מכן חגרו את המוקשים, עטו על ראשם את רשת ההסוואה והחלו בשחייה. בדרך הופעל בשוגג המנגנון במוקש של רהב והוא מיהר להטביע אותו, אחר כך הצטרף לליפסון, הם הגיעו אל האונייה והחלו בגירוד ה'זקן'. בשלב הגירוד התגלו השחיינים. מאז הפיגוע באמפייר הייווד בתחילת השבוע הייתה השמירה על האוניות מתוגברת, וברגע שהבחינו בהם הזקיפים על האונייה נפתחה אש. השחיינים ניצלו את המסתור שאפשר הקימור בדופן האונייה והמשיכו בפעולת הצמדת המוקש כשהם מוגנים מירי השומרים שניצבו על הסיפון כעשרה מטרים מעליהם. אש נפתחה גם על הסירה העוגנת, אך בן-נון ויתיר נצמדו לקרקעית הסירה ולא נפגעו. אחרי שהצמידו את המוקש חזרו השחיינים לסירה, חבל העוגן נחתך בסכין (הרמת העוגן הייתה אורכת זמן וגם חושפת את העוסקים בהרמתו לאש השומרים), המשוטים נפרשו והלוחמים החלו בחתירה מאומצת כדי להתרחק מהאונייה מזרחה, לכיוון חוף קריית חיים. ספינת משמר בריטית הוזעקה מהנמל והחלה לתור אחר מטרות חשודות בין סירות הדיג שהיו בסביבה. כשנראה היה שהספינה נעה בכיוון הסירה, הורה בן-נון להפסיק לחתור ולהשתטח, ואכן ספינת המשמר אבדה קשר עין עם הסירה. עם התרחקות ספינת המשמר הפנה בן-נון את הסירה דרומה לכיוון נמל הקישון, צבעה הלבן של הסירה על רקע אבני שובר הגלים הלבנות, סייע בהסוואתה. הלוחמים קשרו את הסירה לזיז בולט, עלו לחוף והסתלקו במונית לכיוון שכונת הדר. בשעה 22:45 התפוצץ המוקש ואל האונייה פרצו מים רבים. הבריטים הזעיקו לאונייה בעלי מקצוע יהודיים ממספנת קירשטיין את גרינשפון שבמפרץ חיפה ואלה תיקנו את האונייה תיקון ארעי. בהמשך נגררה האונייה לנמל אלכסנדריה – למבדוק.