הפגיעה ב'אושן ויגור' בקפריסין

בבנייה

הנוהג לפיו נשארו אוניות הגירוש לעגון בפמגוסטה לא נסתר ממפקדי הפלמ"ח. בתחילת שנת 1947 קיבל יגאל אלון החלטה להרחיב את רדיוס הפעולה של החולייה לכלול ביעדי החבלה את אוניות הגירוש העוגנות בקפריסין. חודשיים לפני לכידתה של מולדת, בפברואר 1947, יצאו לקפריסין מפקד הפלי"ם שמואל (סאמק) ינאי ופקודיו, יוחאי בן-נון ויוסק'ה רומנובסקי (רום). הם הפליגו בספינת דיג בשם אופיר, אותה שאלו ממושב מכמורת. מטרתם הייתה לפעול ברוח החלטתו של אלון. על סיפון האופיר הועמסו חומרי נפץ, חומרי חבלה וגם סירה קטנה (Dinghy) המצוידת במנוע חיצון.

ספינת הדיג הורידה את השלושה מדרום לפמגוסטה. הם חתרו אל החוף, הטמינו את הציוד בחול ויצאו לביתה של רות פרסיץ, ארץ-ישראלית שהתגוררה באי וסייעה לאנשי ה'הגנה' בעניינים שונים. למרות שהיו מצוידים בתעודות (מזויפות) של עובדי ג'וינט, נתפסו בן-נון וינאי על ידי הבריטים, נעצרו ונשפטו. בן-נון נדון לגירוש מהאי, אך לפני כן הספיק לפגוש את יוסף (יוסל'ה) דרור, מפקד אניית המעפילים המעפיל האלמוני, שהיה עצור יחד עם מעפיליו באי. לדרור לא היה ניסיון קודם בחבלה אך בן-נון סבר שהוא יוכל לעמוד במשימה.

 בן-נון העביר לדרור את תכנית הפעולה ותדרך אותו לגבי מקום המחבוא של הציוד. ב-1 באפריל נראו שתי אוניות גירוש ומשחתת עוגנות מול פמגוסטה, היו אלה האוניות שהובילו לקפריסין את מעפילי האנייה המולדת ונשארו שם למנוחה ולהצטיידות. דרור החליט לפעול ולפגוע באוניות. הוא הקים לשם כך צוות פעולה שמנה את אנשי הפלי"ם, יוסק'ה רומנובסקי ויואש צידון, ואת ראיסה שרירה מנשות 'שורות המגינים' - כולם היו עצורים במחנה. הקבוצה חמקה מן המחנה דרך אחת מהמנהרות שחפרו אנשי ה'הגנה' ויצאה אל חוף המסתור במונית של נהג קפריסאי מוכר. ציוד החבלה והסירה נמצאו בחוף, אך המנוע שכוסה בחול רטוב לא היה שמיש. הוחלט לוותר על המנוע ולבצע את שלב ההתקרבות לאוניות בחתירה. שלוש האוניות עגנו בטור, המשחתת הייתה הצפונית מביניהן ואושן ויגור הייתה הדרומית, דרור העריך את המרחק לאוניות העוגנות בכ-300 מטר. הסירה התקרבה אל האוניות מדרום מערב. התוכנית המקורית הייתה לחלוף את האוניות, לפנות דרומה ולתקוף אותן על פי הסדר, מצפון לדרום. הרוח הצפונית האיטה את קצב התקדמות הסירה, נוצר פיגור בלוח הזמנים והתוכנית שונתה, הוחלט להתחיל באונייה הדרומית – אושן ויגור. דרור יצא ראשון, הוא חתר אל קרבת האונייה, הטיל עוגן וירד אל המים. השחייה ארכה זמן רב - המרחק היה גדול ממה שהעריך. כשהגיע לאונייה התקשה והתעכב בהדבקת המוקש. לבסוף הצליח להצמיד את המוקש והחל להתרחק. בשלב זה גילו אותו השומרים על האונייה ופתחו לעברו באש, דרור לא נפגע. הפעולה ארכה כחמש שעות, האנשים שהמתינו לו הסתלקו לשמע היריות, כך תוכנן. המוקש התפוצץ, אושן ויגור נפגעה פגיעה קשה ונדרשה לתקון ממושך. דרור נתפס למחרת אך המסר הועבר ונקלט, הבריטים למדו כי גם קפריסין אינה רחוקה מדי עבור אנשי הפלי"ם.