הטבעת ה'אמפייר לייף גארד' בנמל חיפה

בבנייה

ביולי 1947חידשו הבריטים את הפלגות הקווטה והאמפייר לייף גארד נשלחה לנמל פמגוסטה, כ-600 מעפילים עצורים יועדו להפלגתה ארצה. במטה הפלמ"ח הוחלט לחדש את החבלות. משה ליפסון, ששהה במחנה מאז אפריל החל להתארגן לפעולה. לרשותו עמדו חומרי הנפץ והחבלה אותם הביא עימו לאי. בפלי"ם העריכו כי שיטת הפעולה של יוסל'ה דרור בפגיעתו ב'אושן ויגור' נחשפה, לכן הוחלט להחדיר את חומר הנפץ אל תוך האונייה במהלך עליית המעפילים. שיטה זו פעלה שלושה חודשים קודם לכן כשהצליח בצלאל דרורי לפגוע באמפייר רייול. להסוואת החומר השתמש ליפסון בשפופרות של משחת גילוח אותן הריק מהמשחה ומילא בג'לניט. אחרי שסיים את תהליך ההסוואה חילק את השפופרות ואת יתר הפריטים הנדרשים בין מספר מעפילות ומתנדבים אמריקאים שיועדו גם הם להפלגה. ביום העלייה לאונייה ערכו הבריטים חיפושים קפדנים על גופם ובחפציהם של העולים לאונייה אך לא הצליחו למצוא דבר. ליפסון עלה בין האחרונים לאונייה ומיד אחר כך איתר את האנשים ואסף מהם את החומרים. בעזרת שני מתנדבים אמריקאים, יו מקדונלד ואייבי רוזנברג, ירד אל שיפולי חדר המכונות, הטמין את הפצצה בסמוך לדופן האונייה וכיסה אותה בשק. כשהתקרבה האונייה לנמל חיפה, העריך ליפסון שתוך זמן קצר (פחות משעתיים) תיקשר לרציף והמעפילים ירדו ממנה. ליפסון ירד אל המקום בו הוטמנה הפצצה, שבר את שפופרת החומצה והפעיל את המנגנון. על פי כמות החומצה ועובי התיל שנועד לאיכול, היה המנגנון אמור לגרום לפיצוץ לאחר שעתיים. בכניסה לנמל התפתח אירוע לא מתוכנן, האונייה נעצרה ואף הטילה עוגן. התברר כי הליך בירוקרטי הנוגע למצבה התברואתי של האונייה לא הושלם והיא נאלצה להתעכב. העיכוב הסב דאגה גדולה לליפסון שבשלב מסוים חשב לפנות לרב החובל, לדווח על הפצצה ולהזהירו, אך לבסוף הרימה האונייה עוגן נכנסה ונקשרה לרציף שיועד לה. המעפילים ירדו בזריזות ודקות ספורות אחרי ירידתו של אחרון המעפילים התפוצצה הפצצה והאונייה התהפכה ושקעה לקרקעית הנמל. איש לא נפגע, האונייה חולצה תוך מספר ימים. מעפילים שכבר עלו לאונייה אחרת בקפריסין וגם הם היו מיועדים להפלגה ארצה, הורדו מהאונייה בהנחיית קומודור דה סאליס. הבריטים החליטו כי מעתה תהיה האחריות על העלאת מעפילי ה'קווטה' על הסוכנות. ליפסון, כמו בצלאל דרורי שלושה חודשים קודם לכן, פגע באונייה המקיימת הבטחה ומובילה מעפילים ארצה על חשבון מכסות שהוקצו לכך, מבחינתם היו אלה אוניות גירוש העונות רק חלקית ל'קובץ ההוראות למלווים' כי האוניות לא עסקו בגירוש אלא בהחזרה. כך או כך, איש לא ביקר את ליפסון ודרורי על המעשים, ונראה כי הם היו מקובלים על מפקדיהם, למרות שלא ענו באופן מדויק להגדרות.