החבלה ב'אמפייר רייול' בהמבורג

הסיירת פיבי

בבנייה

אחרי פרשת אקסודוס חלה דעיכה בעוצמת המאבקים על סיפוני אוניות המעפילים ובמקביל נצפתה גם ירידה דראסטית במבצעי החבלה כנגד אוניות הגירוש - למעשה הם פסקו כליל. אמפייר לייף גארד עוד נפגעה בסוף יולי עקב פעולה שתוכננה זמן רב קודם לכן ואחריה כמעט ונפגעה אמפייר רייול בנמל המבורג, חבלה זו נסתיימה אך בנס ללא נפגעים כפי שיתואר להלן. כשעגנו אוניות הגירוש בנמל פורט דה בוק וכשהחלו שמועות על כך שיעד הספינות הוא נמל המבורג בגרמניה, החליטו אנשי הפלי"ם בצרפת בפיקודו של ניסן לויתן לבצע פעולת חבלה. אנשי הפלי"ם לא ביקשו אישור ואף לא עדכנו את אנשי המוסד, הם הסתמכו על סעיף ד' בקובץ 'הוראות למלווים' לפיו אוניית גירוש היא יעד מובהק לפעולת חבלה ופעולה כזו איננה נדרשת לאישור נוסף. לויתן השיג את החומרים הדרושים ונתן אותם בידי שאול ביבר שהעבירם לאונייה באמצעות ילדה (מעפילה) בשם מרגה. לחומרים צורף גם פתק הנחיות למיכה פרלסון. פרלסון חשב תחילה לחבל באחת מאוניות הצי שליוו את השיירה, הוא הועיד לביצוע עצמו את אלחנן ונחוצ'קר. ונחוצ'קר היה אמור לשחות אל אוניית המטרה ולהדביק לה את המוקש. כשעגנה השיירה בגיברלטר הורה פרלסון את ונחוצ'קר להתכונן. הסיירת פיבי, אוניית הפיקוד של השיירה, נבחרה כמטרה ראשית. פעולה זו לא הסתייעה בשל השמירה הקפדנית שהציבו הבריטים על האוניות ובסביבתן. סירות משמר סיירו ללא הרף סביב אוניות הצי והטילו מטעני נ"א בכל מספר דקות. אימת חבלני הפלי"ם הייתה על ספינות הצי גם כשעגנו בצרפת ואפילו בנמל גיברלטר. כיוון שכך החליט פרלסון לבצע את החבלה באוניית הגירוש עצמה, כפי שנעשה מספר פעמים קודם לכן, ועל פי קובץ ההנחיות. במוקש שהכין פרלסון היו שני עפרונות השהייה, האחד גלוי והשני מוסתר. לקראת ההגעה להמבורג פרץ פרלסון מעבר אל שיפולי האונייה והמתין לשלב הבא. כשהגיעה האונייה לנמל המבורג ביקש פרלסון מהמעפילים לרדת מהאונייה ללא מאבקים, זו הייתה בקשה חריגה, לא כך נהגו בשתי אוניות הגירוש האחרות, אך המעפילים פעלו כבקשתו. כשהיו רוב המעפילים מחוץ לאונייה ירד אל השיפולים, הפעיל את שני הנפצים והטמין את הפצצה, אחר כך מיהר להשתלב בין אחרוני המעפילים שירדו מהאונייה. הבריטים חשדו בירידתם המזורזת והשקטה של המעפילים וערכו חיפש נרחב באונייה. הם איתרו את המטען, נטרלו את עפרון ההשהיה הגלוי ולא הבחינו בעיפרון הנסתר. בהמשך התכוונו לזמן מסיבת עיתונאים ולהציג את המוקש. נראה שהבריטים היו זקוקים לכל נקודת זכות מצדה של התקשורת שכן מאזנם אחרי גירוש ניצולי השואה לגרמניה היה שלילי ביותר. הפצצה התפוצצה באזור צבאי בנמל, שעות ספורות לפני כינוסה של מסיבת העיתונאים. שמשות רבות בסביבה נופצו אך איש לא נפגע. יושב ראש הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון רתח מזעם. ההישג המדיני והתדמיתי שהביאה פרשת אקסודוס - נפגם. בן-גוריון הורה את שאול מאירוב, ראש המוסד, להעמיד לדין את פרלסון וזה נשפט בערכאה מאולתרת וננזף. לבן-גוריון דווח כי פרלסון נשפט כפי שנדרש, על פי הוראתו. זו הייתה פעולת החבלה האחרונה במסגרת ה'מאבק הצמוד' ולמעשה החל מקיץ 1947 היו מעשי התקיפה של בסיסים וחיילים בריטים נחלתם של ארגוני הפורשים בלבד, במסגרת ה'מאבק הרצוף'. מאז החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר המשיכו ארגוני הפורשים לפגוע בבריטים ולהסב להם אבדות, אך ההנהגה הציונית התכחשה למעשים והוקיעה את מבצעיהן. בהנהגה התאמצו לשפר את היחסים עם הבריטים והאמריקאים כדי להבטיח את מימושה המלא של החלטת עצרת האו"ם.