נסיון הפגיעה במשחתת במזח התדלוק

בבנייה

לקראת הגעתה של אניית המעפילים פלמ"ח לחופי הארץ תכננו אנשי הפלי"ם פגיעה משמעותית בכוחות הבריטיים שתתבצע בסמוך ובהקשר להגעתה - התוכנית הייתה לפגוע במשחתת. פגיעה במשחתת הייתה עבור אנשי הפלי"ם משאת נפש, אך לא כך היה הדבר עבור הדרג המדיני, ודוד בן גוריון בראשו. בהנהגה הציונית חששו מהשלכותיה של פעולה כזו, פגיעה בכלי מלחמתי של הצי הבריטי הייתה עלולה להזיק לתדמיתו של המאבק בדעת הקהל הבריטית. הניסיון הקודם (וגם הראשון) לפגוע במשחתת עוגנת היה ב-20 באוגוסט 1946, אך אז, בשל תקלה, נשמט המוקש וצלל לקרקעית הים. שעות ספורות לאחר אותו ניסיון הרימה המשחתת עוגן והפליגה לדרכה מבלי לדעת את שאירע. אופי פעילותן של המשחתות בזירה היה דינמי והקשה מאוד על הרוצים לפגוע בהן, גם מקום עגינתן היה אקראי - כחלק מצעדי הזהירות שנקטו. לפיכך נהגה רעיון לתקוף את המשחתת בנקודה ברורה אליה היא מגיעה בוודאות – נקודת התדלוק. הכוונה הייתה להצמיד מוקש מתחת לעמדת התדלוק ברציף הדלק שבנמל חיפה, להמתין לכניסתה של משחתת ואז להפעילו מרחוק. אנשי הפלי"ם ידעו כי הפעולה איננה עומדת באופן מובהק ב'הנחיות הפלמ"ח למלווי האניות' ואינם מוסמכים לבצעה ללא אישור, לפיכך עירבו את מפקדיהם. מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, היה מעורב כבר בשלב התכנון. כדי להכניס את הפעולה למעטפת ה'מאבק הצמוד' נבחר תאריך יעד הקשור להגעתה של אניית מעפילים. האנייה פלמ"ח הייתה צפויה להגיע לחופי הארץ בשבוע האחרון של חודש ספטמבר 1946 ומכאן נגזר התאריך. בשונה ממוקש מגנטי המוצמד לדופן אנייה, כפי שבוצע בפגיעה באמפייר רייול, צריך היה המוקש להיות מוצמד לאחד מכלונסאות המזח. נקודת ההצמדה נדרשה להיות עמוק מתחת לקו המים, כדי שהמוקש לא יתגלה בזמן שיעבור מרגע הצמדתו לרגע הפעלתו, זמן העלול להימשך מספר ימים. מזח התדלוק בנמל חיפה היה משטח בטון מוארך הניצב על כלונסאות. שפתי המשטח היו מרופדות בצמיגים ואליהם היו המשחתות נצמדות. הכלונסאות ניצבו בקו פנימי המרוחק מטר אחד משפת המזח ומדופן האונייה הקשורה אליו. הצמדתו של מוקש לאחד הכלונסאות פירושה הצבת המוקש במרחק מטר ויותר מדופן האונייה – מרחק גדול מדי ביחס לעוצמת הפיצוץ. כדי להתגבר על הבעיה נבנתה זרוע מתכווננת וקפיצית המרחיקה את המוקש מהכלונס ומצמידה אותו אל דופן האנייה הקשורה למזח. המתקן כולו היה בנוי שלושה חלקים: כליבה שנועדה להתחבר לאחד מכלונסאות המזח, זרוע מתכווננת היוצאת מהכלונס ומקרבת את המוקש לדופן המטרה והמוקש עצמו. המערכת יוצרה במספר מוקדים, החלקים העיקריים נבנו במסגרייה של קיבוץ עין חרוד. כשהייה המתקן מוכן, הוחלט לצאת ולחברו אל המזח. על הפעולה פיקד יוחאי בן-נון וסייע לו יוסף (יוסק'ה) רום. משקלו של המתקן על מרכיביו עמד על 120 קילוגרם. להצבתו של מתקן כה כבד במקומו המיועד נדרש סיוע. סירת שירות שפעלה בנמל, נהוגה בידי יצחק דוידוביץ', שהייה גם חבר ה'הגנה', גויסה לפעולה. ביום הפעולה, כשתוכננה הסירה להעביר דוברת דלק לטעינה במזח התדלוק, הועלה אליה המוקש. עם הגעתה למזח הורד ממנה המתקן כשהוא קשור לחגורות הצלה ושנים מהלוחמים גררו אותו בשחייה מתחת למזח עד הכלונס המיועד. על המזח היו שומרים אך אנשי צוות הסירה מצאו דרך להסיח את דעתם מהנעשה מתחת לרציף. אחרי שהורכב המתקן והוצמד לכלונס החלה הגוררת לפרוש את כבל ההפעלה מהמוקש אל המזח שממול, שם, על דוברה ישנה שלא הייתה בשימוש, נקבעה נקודת ההפעלה. הניסיון הראשון לא עלה יפה, מדחף הגוררת הסתבך בכבל וקרעו, הניסיון השני צלח והמתקן היה מוכן לפעולה. מספר ימים לאחר מכן, ועוד טרם נקרתה הזדמנות להפעילו, הגיעה אל המזח סירת מנוע ממנה ירדו אנשי יחידת הצוללים בפיקודו של רב-סרן ליונל קראב, הם איתרו את המוקש תוך זמן קצר ונטרלו אותו. קראב חתך חלק מכבל ההפעלה והביאו כשי וכמזכרת לאלוף משנה רוק-קין, מפקד שייטת המשחתות ה-1 ומפקדה של המשחתת צ'קרס (HMS Chequers) ששהתה אותה עת בארץ. לשאלה כיצד נודע לבריטים על המוקש ישנן מספר תשובות ודעות חלוקות. סטיוארט ניניאן, בספרוThe Palestine Patrol כותב שב-27 בספטמבר התקבלה ידיעת מודיעין ממקור משטרתי על כוונה לפגוע באחת מאניות הצי. בספרוTinker Tailor's Secret כותבAled Mawgan כי מפקדה של צ'קרס, אלוף משנה רוק-קין, היה מודאג, הוא שמע שממחסן מסוים בחיפה נגנב כבל חשמל באורך 900 יארד. רוק-קין הזמין אליו את רב-סרן קראב, הם ניתחו את הנתונים על גבי מפת הנמל ומצאו שהמרחק תואם את הטווח בין גופה השקוע של הפאטרייה למזח הדלק, למחרת יצאו קראב ואנשיו ומצאו את המוקש. לפי עדותו של יוחאי בן-נון לא נגנב כל כבל, הוא שלח מישהו מאנשיו לחנות לצרכי חשמל וקנה 120 מטרים של כבל חשמלי. בן-נון כתב בזיכרונותיו כי הייתה הלשנה וכך כתב גם יגאל אלון. פגיעה במשחתת נגדה את הקו שהוביל דויד בן גוריון, ובמקרים שהובאה תכנית מעין זו לידיעתו, פסל אותה בנחרצות. גם אבא חושי, מזכיר מועצת הפועלים בחיפה חלק לא פעם על דרכו של ארגון ה'הגנה' במאבק והוא אף נהג למסור לבריטים על פעולות שנראו לו נוגדות את המדיניות הרצויה. הגעתה של סירת הצוללים ישירות לנקודה בה הוטמן המוקש, והשתתפותו האישית של קראב, מפקד היחידה, בחשיפת המוקש, מגדילות את הסבירות שהיה כאן מעשה הלשנה. סיפור גניבתו של כבל החשמל, שכנראה לא אירע, נועד אולי להסוות את ההלשנה. כך או כך ראה בן גוריון לנכון לנזוף ביגאל אלון על עצם היוזמה.