שחף אלי ז"ל

חדוה אופיר אור שירי וכל המשפחה

בטרם עת ניצב אני כאן להיפרד מחבר אשר עימו צעדנו במשך למעלה מחמישה עשורים.

תחילת דרכנו בשנת 1956 בבית הספר לקציני ים בעכו עת התקבצנו מכל חלקי הארץ ומכל שכבות הציבור.

אלי היה אחד מ"החברה" רק שבשנים הרבה יותר מאוחרות נודע לנו הרקע המלא של המשפחה אשר מהאפר והחורבות של השואה קמה כאן בארץ, והבן אלי צמח לתפארת.

סיים את בית הספר בהצלחה והמשיך בקורס חובלים הקשה שאף אותו סיים בהצלחה והיה קצין בחיל הים.

בהמשך דרכו פנה ללימודי משפטים ואף התמחה באנגליה במשפט הימי לאורך כל הדרך גילה רצינות בתחום המקצועי ומשובת נעורים מתמשכת לאורך כל הדרך.

הייתה באלי נתינה אמיתית שבאה מתוך תוכו ותמיד היה מוכן להתנדב למשימות ציבוריות כמו חברות בעמותות ח"י בועד המנהל או בעמותת בית הספר לקציני ים שם אף תרם מהנסיון והידע המשפטי.

גם בתחום שהיה רחוק מהכשרתו לאמור תחום הכדורגל וכמובן מכבי חיפה הייתה לו מעורבות מאוד פעילה אך התחום שבו מאוד התגאה היה תחום המשפחה ותמיד היה שמח לספר על ההצלחות וההתקדמות של המשפחה הגרעינית אותה הקים והיא תהיה לחוליה נוספת בשרשרת שכמעט ונותקה בתקופת השואה הארורה.

רק בשנים האחרונות חש אלי שהוא מסוגל לשוחח על אותה תקופה ועל כן הסכים לשוחח על כך עם קציני וחיילי הצי השישי, אירוע זה זכה להוקרה ולהתרגשות רבה בקרב האלפים שנקבצו על סיפון נושאת המטוסים ושמעו ממקור ראשון על קורות חייו ומשפחתו בשואה.

בהמשך במסגרת הטיולים בחול של קבוצת בוגרי עכו + ח"י סיפר אלי שוב את סיפור משפחתו  ובעיקר את גבורתה ותושייתה של אימו אשר בכל קנה מידה צריכה הייתה לקבל אות גבורה מהקהילה הבינלאומית. ספורו ריגש את החברים הקרובים, ועד היום זוכר אני את הדמעות שהיו בעיני באותה עת.

בכל ארוע של החברים היה קם אלי ומכריז בבת שחוק שבתור "זקן השבט" הוא רוצה לשאת דברים וזאת גם כאשר היו זקנים יותר בקבוצה ועל כן במעמד זה אקח אני על עצמי את תואר "זקן השבט" ואומר לך אלי שצער רב ויגון עמוק נפלו על כולנו כאשר הידיעה הנוראית הגיעה עדינו ולהבטיח נאמנה שהקשר איתך שהיית חבר אמיתי ועם חדוה שהייתה רעיה נאמנה וחברה כה טובה ימשך לעד.

תנוח על משכבך בשלום

מכל החברים.