הצוללת 'דקר', צוללת מדגם T, נרכשה מידי הבריטים. בינואר 1968 יצאה הצוללת בדרכה ארצה. שלושה ימים לפני הגעתה ארצה נותק הקשר עם הצוללת. ה חיפושים לא הניבו דבר.
עומק הים באזור בו אבד הקשר מתקרב ל 3,000 מטר ולפיכך הניחו כולם כי הצוללת טבעה ונמעכה בלחץ העצום. כשנה לאחר טביעתה הופיע מול חופי חאן יונס מצוף החירום של הצוללת.
קשה היה להסביר כיצד הופיע המצוף וכיוון שכך נפתחו כל אפשרויות ההשערה.
זרמי הים באזורנו נעים מדרום לצפון, סביר היה להניח שהמצוף הגיע מחופי מצריים. האם יתכן שהצוללת סטתה מנתיבה ? שאלה זו כמוה כשאלה: האם יצא מפקד הצוללת מדעתו? ובכל זאת באין הסבר משכנע על הופעת המצוף החלו חיפושים מול חופי מצריים – אך לשווא.
בשנות ה-80 התברר כי קיים זרם ים שיכול היה להביא את המצוף מאיי יוון . באישור ממשלת יוון חיפש חיל הים הישראלי מול חופי יוון – לשווא.
באמצע שנות ה-90 פנה חיל הים לצי האמריקאי לעזרה. מונה צוות חשיבה ישראלי אמריקאי משותף. הצוות הגיע למסקנה כי הצוללת אבדה על נתיבה, בעומק הים.
נשכרה חברה המתמחה בחיפוש במעמקי הים. ב – 28 מאי 1999 נמצאה הצוללת במעמקי הים בדיוק על נתיבה. באתר לא נמצאו שרידי אדם.
דורות רבים של אנשי חיל הים התחנכו על מורשתו של צוות הצוללת דקר, ההתנדבות לשירות נועז ומסוכן היו ועודם תנאי לקיומנו כאן בארצנו. 31 שנים התאמץ חיל הים והשקיע משאבים עצומים בפתרון התעלומה. בצה''ל לא שוכחים ולא מפקירים לוחמים, גם לא גופות.
.jpg?BannerID=31 "צרכנות")
