סוגיית אבטחת השייט במלחמה

חסימת נתיבי השייט הייתה אחת ממשימות הצי המצרי, אך העליונות אותה השיג חיל הים כבר בימי המלחמה הראשונים בים התיכון אפשרה נתיבי שייט פתוחים ובטוחים. בים סוף, בהעדר כוח ימי ישראלי משמעותי, הפעיל האויב חסימת שייט מלאה שלא הוסרה אלא לאחר שיחות הפסקת האש .      בים התיכון     חסימת השייט לישראל בים התיכון, התבססה בתכנון על פרישת צוללות על נתיבי השייט , והצבת משחתת במצר מסינה . תכנית זו סוכלה על ידי חיל הים אשר בשלושת הלילות הראשונים הביס את ציי מצרים וסוריה בים התיכון וריתקם להגנת בסיסיהם. וכך המשיכה האספקה לזרום- 96% מכלל האספקה שהגיעה למדינה בזמן המלחמה הייתה בדרך הים. האיום המצרי על קווי הספנות נשאר בעינו גם לאחר הפסקת האש וחיל הים נערך לאבטחת השייט מייד עם שוך הקרבות . הפיתרון התבסס על הפעלת זוגות של ספינות בשלושה קטעים של הנתיב בין מיצר מסינה לחופי הארץ. מבצעים אלו כונו מבצעי 'לינול'.      בים סוף     בים סוף הציב הצי המצרי שתי משחתות ופריגטה בדרום, במצרי באב-אל-מנדב , וצוללת במרכז, מול נמל פורט סודאן.    למניעת העברת הדלק משדות הנפט שהיו בשליטתנו במפרץ סואץ , מיקשו המצרים את מיצר יובל בו נהגו מכליות הדלק לעבור בדרכן לאילת.   ואכן, השייט הישראלי בים זה הופסק. הדלק מאיראן (שהייתה אז מדינה ידידותית) הושט מסביב לאפריקה והגיע ארצה דרך הים התיכון. בהעדר עוצמה ימית ישראלית ארוכת טווח בזירה זו , יכלה מצרים להמשיך בהסגר בים סוף גם אחרי כניסת הפסקת האש לתוקפה ב- 24 לאוקטובר.  מיקוש מצרי יובל התגלה רק אחרי הפסקת האש , כאשר המכלית סיריס בדרכה מאילת למפרץ סואץ , נפגעה ממוקש וטבעה.  על חסימה זו התגבר חיל הים על ידי הפניית המכליות לנתיב חרום שהוכן בעוד מועד.

קישורים

בבנייה