מאז ספטמבר 1970 ("ספטמבר השחור") הייתה לבנון למקום הריכוז העיקרי לארגוני המחבלים. בשנים אלו התרכזו ארגונים אלה בפעילות טרור בחו"ל נגד גורמים ישראליים ויהודיים.
שנת 1972 הייתה רצופה בתקיפות יעדים ישראלים, בארץ ובחו"ל. בין האירועים בשנה זו:
- 8.5.72 - חטיפת מטוס "סבנה" ובו אזרחים ישראליים רבים.
- 30.5.72 - טבח בשדה התעופה בלוד. קוזו אוקומוטו ושניים מחבריו ל"צבא היפני האדום" רצחו בתת- מקלעים וברימונים 25 נוסעים ופצעו 72 .
- 16.8.72 - פצצה במטוס אל-על בדרכו מרומא לישראל.
- 28.9.72 - השתלטות מחבלים על שגרירות ישראל בבנקוק.
ב
נוסף נשלחו במהלך שנה זו מאות מעטפות נפץ לישראלים וליהודים ברחבי העולם, וכן נעשו ניסיונות התנקשות בדיפלומטים ישראליים.
את הסאה הגדיש הטבח האכזרי ב- 5.9.72 של 11 ספורטאים מהמשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן על-ידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור".
טבח זה הביא לנקודת מפנה מבחינתה של ישראל במדיניותה נגד ארגוני הטרור. מדיניות זו קבעה כי יש לתקוף את המחבלים באופן יזום, במקום בו יאותרו, ולא רק כתגובה לפעולה שלהם בישראל.
המשימה הוטלה על מספר יחידות מובחרות.
שייטת 3 נבחרה להשיט את הכוחות לקרבת היעדים.
על הקומנדו הימי הוטל להביא את הכוחות אל חופי היעדים ולהשתתף בחלק מן הפשיטות.
התכנון המקורי של המבצע:
בפברואר 73 תקף צה"ל בסיסי מחבלים בצפון לבנון (מבצע ברדס 54-55) בעקבות מבצע זה נאסף מודיעין רב ובו בין השאר מידע על בית חרושת למוקשים ימיים שהקימו המחבלים בשכונת "אל עוזאי" בדרום ביירות.
הרמטכ"ל הטיל על שייטת 13 בפיקודו של סא"ל שאול זיו לבצע את הפשיטה. המבצע תוכנן, הכוחות היו בשלבי הכנות אחרונים, ואז הוחלט על-ידי שר הביטחון לשנותו. תכנית המבצע הוכנסה למגירה והחל חיפוש אחר יעדים נוספים מתאימים לתקיפה כשהדגשים היו:
- פגיעה "בלב ובמוח ולא בידיים וברגליים" – כלומר פגיעה במנהיגים ולא בלוחמים פשוטים.
- פגיעה בעורף האויב, במקום שהוא לא מצפה לו.
- נקמה על רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן.
בעזרת המוסד אותרו מספר בתים. באחד שכנה מפקדת "החזית העממית" ובשני בתים סמוכים התגוררו שלושת המנהיגים המבוקשים ביותר של ה"פתח" ושל "ספטמבר השחור":
מוחמד נג'ר- הממונה על מבצעי החבלה של ה"פתח" בחו"ל. השתתף בתכנון רצח 11 הספורטאים במינכן, היה ממפקדי ארגון "ספטמבר השחור" ואחד מסגניו של ערפאת.
כאמל עדואן- קצין המבצעים הבכיר של ה"פתח" ואחראי על הפיגועים ברצועת עזה ובגדה המערבית.
כאמל נאצר- אחד מראשי ה"פתח", האחראי על ההסברה ודוברו הראשי של הארגון.
למבצע נקבעו 5 יעדים אשר לכל אחד מהם ניתן שם קוד:
- "אביבה"- שני בנייני המגורים של מנהיגי המחבלים הנמצאים בלב ביירות. בשכונת רמלת אל- בידא.
- "גילה"- בניין "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין" בניין בן 7 קומות.
- "צילה"- בית מלאכה אזרחי בשירות ה"פת"ח", נמצא בצפון-מזרח העיר ביירות ומייצר חלקי מוקשים ואמל"ח.
- "ורדה"- שני מבנים בשכונת "אל עוזאי" בדרום ביירות. האחד בית מלאכה לייצור אמל"ח ימי עבור ה"פת"ח" והשני משרד בו תוכננו הפיגועים ברצועת עזה.
- "יהודית"- מוסך מצפון לצידון ששימש את המחבלים .
הכוחות העיקריים שנבחרו היו כוח סיירת מטכ"ל בפיקודו של אהוד ברק, כוח מהצנחנים בפיקודו של אמנון ליפקין שחק וכוח משייטת 13 בפיקודו של שאול זיו.
התנועה אל היעד
בשעות הבוקר, ב- 9.4 יצאו הכוחות לים.
כוח ההובלה מנה 9 סטי"לים ו 2 דבורים, כשעל סיפוניהם 48 סירות גומי.
את סירות הגומי תוכננו להפעיל אנשי ש-13, אנשי 707 וחניכי קורס חובלים.
על הכוח הימי פיקד מש"ט 3 אל"מ שבתאי לוי.
כוח החפ"ק הורכב משתי ספינות (אח"י סער ואח"י מזנק) מפקד הזוג היה סא"ל גדעון רז שהיה אז מפל"ג אג"מ ב"ח. בספינות אלה הפליגו בנוסף למש"ט 3 המפקדים הבכירים של השלב הקרקעי קצח"ר ומח"ט 35.
את משימת הפשיטה על היעדים בצידון ('יהודית' ו'כרמלה') קיבל סמח"ט הצנחנים. אל הכוח הצטרפו מספר לוחמים מיח' 707. על ההובלה פיקד מפל"ג 31 סא"ל מיכה לצרוס. הכוח מנה את אח"י 'געש' ואת אח"י 'מבטח'. ועל סיפונן 12 סירות גומי
לפשיטה על נמל בירות, (יעד 'צילה') הוקצו סגן קצח"ר עם 11 לוחמים, הכוח הובל ע"י אח"י עכו בפיקוד רס"ן יצחק שמיר, וזוג דבורים ותוכנן לרדת לחוף באמצעות 4 סירות גומי.
לפשיטה על יעדי 'אביבה' ו'גילה' (בתוך בירות ) תוכננו אנשי סיירת מטכ"ל. הכוחות הובלו ע"ג זוג סטי"לים (אח"י חרב ואח"י אילת.) ועל סיפונן 12 סירות גומי. על הזוג פיקד מפל"ג 35 סא"ל אלי רהב.
לפשיטה על יעד 'ורדה' בית חרושת למוקשים בעוזאי תוכננו מש"ט 13 סא"ל שאול זיו+ 34 לוחמים. הכוחות הובלו ע"ג זוג סטי"לים (אח"י סופה ואח"י משגב) ועל סיפונן 10 סירות גומי. על הזוג פיקד מפל"ג 33 סא"ל אלי לוי.
הביצוע
יעד "אביבה":
הכוח ליעד "אביבה" נחת ראשון . בשעה 21:00 יצר תא"ל שקד (קצח"ר) קשר עם החוף וקיבל אישור נחיתה. הלוחמים ירדו אל 12 סירות גומי ויצאו לעבר חוף ביירות. בחוף המתינו לו מכוניות ששכרו קודם לכן סוכני המוסד.
הלוחמים נדחקו בזריזות למכוניות כשהם לבושים בבגדים אזרחיים. סמוך לבתיהם של מנהיגי הטרור ירדו אהוד ברק ואנשיו סיירת מטכ"ל, הצטרף אליהם סא"ל דב בר מפקד יח' 707 .
הם התפצלו ל-5 חוליות; 2-4 לוחמים בכל חולייה. החוליות נכנסו לבניינים, הניחו את המטענים בכניסה לדירותיהם של מנהיגי המחבלים, פוצצו את הדלתות ופרצו פנימה. שלושת המנהיגים נהרגו בדירתם, כמו כן נהרגו 6 שומרים (מחבלים) . מהדירות נלקחו תיקים ומסמכים כשלל.
יעד "גילה":
11 לוחמים בפיקודו של אמנון ליפקין שחק (צנחנים) נחתו בחוף ביירות כשהם מחופשים לתיירים. אליהם הצטרפו רופא, קצין מ 707 ושלושה הנהגים. גם להם המתינו מכוניות ששכרו קודם לכן סוכני המוסד. הנסיעה ליעד ארכה כ- 10 דקות. הכוח החנה את המכונית והתגנב בחשאי אל בניין "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין".
בקרבת הבית נתקלו, התפתחו חילופי אש, חלק מהלוחמים נפגע אך הכוח דבק במשימתו, המטענים הונחו וההשהיה כוונה ל-180 שניות. הלוחמים רצו לעבר המכוניות תוך כדי ירי לצדדים שכוח הרתק מחפה עליהם. המכוניות הסתלקו לעבר החוף, כשהם מפזרים אחריהם מסמרים כדי למנוע מהמחבלים לרדוף אחריהם. תוך 3 דקות נשמע הפיצוץ. הבית פוצץ. 10 מחבלים נהרגו.
יעד "צילה":
הכוח בפיקודו של סגן קחצ"ר, שמואל פרסבורג ירד מסירות גומי, פשט על היעד, ופוצץ את המחסן. הכוח לא נתקל בהתנגדות. עם השלמת המשימה חזרו הלוחמים לסירות הגומי. ומשם לדבור.
יעד "ורדה":
היה זה כוח של שייטת 13 בפיקוד מפקד השייטת (סא"ל שאול זיו) הכוח התפצל לשני היעדים:
- ממשרד המחבלים בשכונת "אל- עוזאי" (המשרד לתכנון הפיגועים בעזה)
- בית החרושת לאמל"ח ימי עבור ה"פת"ח".
הפעולה נמשכה 10 דקות בלבד! הבתים פוצצו על-ידי הכוח, לא לפני שהלוחמים דאגו לפנות נשים וילדים.
יעד "יהודית":
הכוח בפיקודו של סמח"ט הצנחנים התחלק ל-3 כוחות משנה: כוח תוקף ושני כוחות לחסימה ואבטחה. הכוח התוקף הגיע ליעד ופוצץ את המבנה.
סיכום המבצע:
המבצע הסתיים בהצלחה ובמחיר שני הרוגים ופצוע לכוחותינו.
בניין "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין" הושמד ועשרות מחבלים נקברו תחת ההריסות.
פוצצו משרדים, בתי-מלאכה לייצור ותיקון מוקשים, רקטות, תחמושת ונשק.
שלושה ממנהיגי הצמרת של ה"פתח" וארגון "ספטמבר השחור" נהרגו.
שוב הוכח: מדינת ישראל יכולה להשיג ומשיגה את אויביה בכל מקום ובכל זמן!
בבוקר ה- 11 באפריל 1973 הופיעו בעמודים הראשונים של העיתונים החשובים תיאורים דרמטיים על הפשיטה הנועזת בביירות. המסר היה ברור, ארגוני המחבלים, מתקניהם וראשיהם בסכנה מתמדת.
חיל הים שולב יותר ויותר בתכניות ובמבצעים.