בסוף יולי 1988 יצאו ארבע ספינות טילים של חיל הים בפיקודו של מש''ט 3 לאימון שיגרתי למדי במרכז הים התיכון. לקראת תום האימון, אחרי שהות של כמעט שבוע בים, התקבל בספינות דיווח: ספינת המחבלים 'אנג'ל' יוצאת מנמל דוברובניק שביגוסלביה .
אל"מ יוסי לוי (המש''ט) נקרא לקשר. הוא נשאל ממפקדת חיל הים האם יהיה מסוגל ליירט את הספינה. אחרי כשבוע בים היה כבר כוח הסטי"לים 'קצר' בדלק ובמזון: על פי התכנון המקורי הוא לא יצא לים לצורך ביצוע יירוט. קצין המודיעין של הכוח, סא'ל ה', שנשא בתיקו פרטים של ספינות מחבלים, שלף תרשים של ה'אנג'ל': צללית מאוד ברורה של ספינה, שאפשרה זיהוי.
''הודעתי למפקדת חיל הים שאני מסוגל לעצור את הספינה. העברתי שדר לסטי''לים שלנו, שהיו מפוזרים בטווחים גדולים זה מזה, נקודת ציון למפגש בלב ים''. מפקדי הסטי''לים ירדו לסירות גומי ושטו אל ספינת הפיקוד, 'גאולה', והחלו לגלגל את נוהל הקרב.
" הסטי"לים הסתובבו ללא תוצאות כמעט 48 שעות . הייתה לנו כבר תחושה שפספסנו", ואז ב-3 לאוגוסט, בשעות אחר הצהרים המוקדמות, התקבלה קריאת זיהוי בהדרגה היא החלה להתגלות לעיננו.
למתכננים היה ברור , כי לרשותם זמן קצר בלבד מרגע הזיהוי הסופי ועד להשתלטות. תנאי כמעט הכרחי היה להפתיע את צוות ה'אנג'ל', ולא לאפשר לו להיערך. ללוחמי הסטי"לים לא היה מושג כמה אנשים בדיוק יש על ספינת המחבלים, האם הם חמושים, האם הספינה ממולכדת, ומהו המטען שהיא נושאת. לצורך זיהוי סופי הגיחה ה'גאולה' לעבר ה'אנג'ל' והתקרבה למרחק של כאלף מטרים ממנה, עם הגב לשמש, כדי להקשות על המחבלים לזהותה.
"כשהיינו בטוחים בזיהוי קראנו להם באנגלית לעצור. בשלב ראשון הם לא נענו לקריאה. צרור של תותח 20 מ'מ, שנורה לפני חרטומה של הספינה- שכנע אותם. הם עצרו. דרשנו מהם לצאת לסיפון שלהם לצורך זיהוי. הם היו המומים". ספינת המחבלים לא שידרה אפילו קריאת מצוקה.
לסיפון עלו שישה: מכונאי, טבח, וארבעה קצינים מהכוח הימי של הפת'ח. בדיעבד לאחר תחקור הקברניט, מאזן מוסטפה פכרי חמאש, התברר, כי בשלב הזה הם היו משוכנעים שאנחנו ספינת קרב איטלקית. הוא לא ציפה לראות ישראלים , 2000 קילומטר מחופי ישראל. הוא פשוט לא האמין שיש אפשרות כזאת. מאוחר יותר אמר לשוביו: "זה נראה לי בכלל כמו חלום רע כמו סיוט".
שלב הגרירה לישראל היה מסובך: ארבעה ימים הפליגו הסטי''לים בנתיב שייט העובר ליד חופי יוון . באזור התאמן הצי היווני וספינות של ציים ערביים חלפו קרוב לספינות חיל הים.
בשמיים טסו מטוסי ביון . בנוסף התעורר חשש, כי בעקבות אבדן הקשר עם הספינה יזעיקו אנשי הפת'ח לעזרה את אחד הציים הערביים.
מפקדי הכוח החליטו כי בשעות היום תפליג ה'אנג'ל' באופן עצמאי, כשהיא מופעלת על ידי שלושה מקציני הסטילי'ם ועל-ידי המכונאי המקורי של היאכטה. בלילה, כדי להכפיל את קצב ההתקדמות, היא תיגרר. במקביל הוחלט לערוך ליאכטה שינוי תדמית: השם 'אנג'ל' נמחק, הארובות השחורות נצבעו בלבן ועל הירכתיים נפרש ברזנט.
הסטי"לים שטו במבנה מכונס , בניסיון למנוע מספינות זרות להתקרב אל היאכטה, בשעות היום שונו הנתיבים בהתאם לתנועת הזרות ולצפיפות בים.
"אלה היו ארבע יממות רצופות ללא שינה" מספר לוי. היו לא מעט רגעי דאגה: מטוס צבאי שחלף מעל, ולא היה ברור אם זיהה או לא: דיווחים על ספינות של ציי אויב המפליגות בסמוך. העירנות הייתה מירבית. לא רצינו להכנס למצב שבו נאלץ לאלתר. לבסוף, כשנכנסנו למיים הטריטוריאליים שלנו- זו הייתה הרגשה עילאית'.
.jpg?BannerID=31 "צרכנות")
