בסוף שנת 1987, קיבל צה"ל משימה להיערך לחיסולו של אבו ג'יהאד.
אבו ג'יהאד היה ממקימי הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ), בשנות ה-80 היה סגנו של יאסר ערפאת מנהיג אש"פ. הוא פיקד על הכוחות הצבאיים של הארגון ולחובתו נזקפו פיגועים רבים, ביניהם הפיגוע במלון "סבוי" בתל אביב בשנת 1975, הפיגוע בכביש החוף בשנת 1978 ותכנון פיגוע (שסוכל) בקריה, ביום הזיכרון בשנת 1985.
אבו ג'יהאד התגורר אז בטוניס כמו טרוריסטים רבים אחרים שגלו מלבנון לטוניס בעקבות מלחמת לבנון 1982.
משימת החיסול הוטלה על סיירת מטכ"ל ובצה"ל חיפשו דרכים להביא את הלוחמים אל היעד.
הוחלט לשלב את חיל הים. יכולתו של חיל הים להוביל את הכוחות בדרך הים, להנחיתם, לשלוט במבצע לאורך זמן ולבסוף גם לחלצם הובילה את מקבלי ההחלטות לבחור בו.
בחיל הים הבינו עד מהרה כי מדובר במבצע מורכב, אמנם הפריצה לבית אינה כה מסובכת אך המרחק מהארץ והתלות בגורמים חבירים כה רבים הצריכו תכנון קפדני והערכות מדוקדקת.
למשימת ההורדה לחוף נבחרה שייטת 13 ותפקידה היה להביא את לוחמי הסיירת לחוף יבשים ומוכנים לפעולה וגם לאסוף אותם בסיום הפעולה.
הכוח של שייטת 13 היה גם בכוננות חילוץ למקרה שהפעולה תסתבך.
את הסירות של שייטת 13 נשא כוח סטי"לים ובכוח זה התמקם גם חפ"ק המבצע שכלל קצינים בכירים רבים מצה"ל ומחיל הים.
בנוסף פעלו בזירה אניית אם ומטוסי חיל האוויר במשימות סיוע שונות.
כאבטחה נגד אויב ימי אפשרי נערך זוג ספינות טילים נוסף מול החוף הלובי.
ההכנות הממושכות למבצע הסתיימו בשלב ראשון במפח נפש: בתחילת 1988 החליט הדרג המדיני לעכב את הפעולה.
אבל לא לאורך זמן. לאחר הפיגוע ליד דימונה. ההחלטה נתקבלה.
הכוחות יצאו לים לקראת אמצע חודש אפריל (1988). עוד לפני הגעת כוחות צה"ל אל החוף, שכרו אנשי מוסד בטוניסיה רכבי טרנספורטר.
כוח הסטי"לים הגיע לנקודת ההורדה מבלי להתגלות ונערך לשלב המכריע. הסירות הורדו והחלו בתנועה לכיוון החוף.
בגל הראשון נחת כוח האבטחה של שייטת 13 ואחרי שהתמקם ניתן האות להנחית את לוחמי הסיירת.
על החוף חיכו ללוחמי הסיירת רכבי ה"טרנספורטר" נהוגים בידי סוכני המוסד. הנסיעה ארכה מספר דקות והלוחמים הגיעו אל הווילה של אבו ג'יהאד.
סגנו של ערפאת היה עדיין ער בשעה שתיים לפנות בוקר כאשר הלוחמים התפזרו מחוץ לוילה שלו, בארבע חוליות שונות. החוליות הרגו את השומרים, פרצו לבית והרגו את אבו ג'יהאד.
המשימה בוצעה.
שלב ההתקפלות היה מסובך יותר מן ההגעה אל היעד שכן רעש היריות והצעקות העירו את השכונה של בכירי אש"פ, בשכונה היו אותה עת עשרות שומרי חמושים, אך הלוחמים הצליחו לחמוק בחשאי ולחזור לחוף.
הם עלו על סירות הגומי הנהוגות בידי לוחמי שייטת 13 ושבו אל הסטי"לים. רכבי הטרנספורטר שנמצאו נטושים על החוף מספר שעות לאחר מכן, היו הסימן היחיד לדרך פעולתו של הכוח.
ישראל לא לקחה אחריות על המבצע שנים רבות ובשטח לא נמצאו ראיות ממשיות הקושרות את ישאל לפעולה ובכל זאת איש לא הטיל ספק בזהותם של מבצעיה.
המסר היה ברור, איש מהטרוריסטים לא ינקה והמרחק הגיאוגרפי איננו מגבלה.
.jpg?BannerID=31 "צרכנות")
