שלמה שמיר ז"ל

נולד בשנת 1915 ברוסיה. עלה לארץ בשנת 1929. הצטרף לארגון ההגנה כנער שליח. נמנה עם עשרת השומרים הראשונים באגם החולה. שימש כמדריך ראשי לחבלה וחומרי נפץ בארגון 'ההגנה', היה אחד מן המפקדים הראשונים של הפו''ש והחי'ש בירושלים. במאורעות תרצ''ו-תרפ''ט פיקד על פעולות התגמול של 'ההגנה' בכפרים הערביים.

בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי וסיים קורס הקצינים. הגיע לדרגת מייג'ור ומונה ע''י דוד בן גוריון ל'מפקד כל החיילים היהודים בצבא הבריטי'.

בשנת 1946 השתחרר מהצבא הבריטי והחליף את יעקב דורי כראש המשלחת הביטחונית בארה''ב. בתפקידו זה יצר שמיר את הקשר הימי הראשון שלו, עת עסק גם ברכש אוניות.

במלחמת העצמאות היה מפקד חטיבה 7 ולחם בקרבות לטרון. ניהל את סלילת דרך 'בורמה'. לאחר הקרבות הוצע לו לכהן כרמטכ''ל אך הוא סירב. שימש כמפקד חזית המרכז, ובתקופה זו קיבל את הצעתם של קציני חיל הים הבכירים, אריה אליאב, אברהם זכאי, ואברהם עופר לשמש כמפקד חיל הים. בתקופת כהונתו כמפקד החיל נקבעה דמותו של החיל, גובשו מסגרותיו, והוא הפך לחיל מסודר ומאורגן.

ב – 1950 המיר שמיר את כומתתו הלבנה בכומתה הכחולה של מפקד חיל האוויר, והפך לאלוף היחיד בצה''ל שפיקד על שלוש הזרועות: אוויר, ים ויבשה.

האלוף שמיר השתחרר מהשירות הצבאי בשנת 1952. 

  בבנייה

 קישור לערך בויקיפדיה