סיפורו של האוטובוס

מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1939, גרמניה פלשה וכבשה נתחים גדולים במרכז אירופה. תוך שנה קרסו כל מדינות מרכז אירופה ואנגליה נשארה בודדה במערכה. הגרמנים הטילו על אנגליה מצור ימי. לצוללות הגרמניות חלק מכריע במצור. הצלחתן של הצוללות הייתה מוחצת.

מחצית המטענים שהיו בדרכם לאנגליה טבעו בים. הבריטים זיהו את בעיית הצוללות כבעייתם העיקרית והשקיעו מאמץ רב במציאת פתרונות. כדי לגלות צוללות פותחו ושוכללו מכשירי סונאר וכדי לפגוע בצוללות  פותחו ונבנו פצצות עומק ומטילי פצצות מסוגים שונים.

יחד עם האמצעים הטכניים נכתבו גם הוראות הפעלה וטקטיקות לחימה. השינויים והחידושים היו רבים. היה צורך להטמיע את הידע במהירות וגם לתרגלו וכל זאת תוך כדי מלחמה. לשם כך בנו הבריטים בצורה מאולתרת ומזורזת סימולאטורים ניידים לאימון הצוותים בהפעלת האמצעים ובתורת ההפעלה שנלוותה אליהם. אוטובוסים ישנים דו קומתיים, הוצאו ממגרשי הגרוטאות והוסבו למתקני סימולציה. בקומה התחתונה הצוללת ובקומה העליונה ספינת הנצ"ל.   

האוטובוסים נסעו ברחבי הממלכה, בין נמלי הצי ואימנו את הצוותים, כ 700 צוללות גרמניות הוטבעו במהלך המלחמה – הוכחה ליעילות האמצעים והשיטות שפותחו נגדן..  תמה המלחמה. האמל"ח והתו"ל נשארו רלוונטיים. את הסימולטורים הניידים החליפו מבני קבע ברחבי הממלכה, אחד מהם היה במלטה. בשנות ה 50 הצטייד חיל הים הישראלי במשחתות מתוצרת בריטניה. אימוני המשחתות ללוחמה נגד צוללות התבצעו במלטה עפ"י הסכם בין חיל הים הישראלי ובין הצי המלכותי. הפלגות אלה היו יקרות לחיל הים.  מישהו חישב כי זול יותר יהיה לרכוש סימולאטור נייד ולהציבו בחיל הים.

וכך היה, האוטובוס נרכש והוצב בבה"ד חיל הים. חוליית עזרי אימון של הבה"ד בראשותו של מרטין המפורסם ערכה בו את ההסבות הנדרשות. האוטובוס שימש לאימוני נצ"ל בבה"ד חה"י עד לבניית מבנה הקבע של המאנ"ץ. (מתקן אימון נגד צוללות) כשהושלמה בניית המאנ"ץ נמסר האוטובוס למוזיאון.

אפילוג:

בשנת 2004 פנה מוזיאון האוטובוסים של לונדון אל המוזיאון בפנייה "החזירו לנו את האוטבוס" בלונדון חשבו שזהו אוטובוס שנשאר בארץ מימי המנדט והוא חסר להם לתצוגה. מנהל המוזיאון ענה להם במכתב הסבר הדומה לר"מ. הבריטים הודו על ההסבר המאלף ועל הכבוד שאנו רוכשים למורשת הצי הבריטי ומאז אינם מבקשים אותו יותר.