הקורס בצ'יביטבקיה

בתחילת המאה שעברה, בשלהי השלטון העות'מני, החלה רוח חדשה מנשבת ביישוב העברי בארץ, בצד מושגים כ'תחיית השפה העברית' ו'כיבוש העבודה העברית'  עלה גם נושא 'כיבוש הים'. את הגל הובילו 'משוגעים' לדבר.

אחד מאותם אנשים היה מהנדס ובוגר אקדמיה ימית בשם מאיר גורביץ.  גורביץ אסף סביבו ימאים יידועי שם מן היישוב וביניהם רב החובל הוותיק אריה באייבסקי,  ימאי וותיק ומנוסה בשם וולודיה איצקוביץ' ( הידוע בכינוי "זאב הים"),  התעשיין  חיים לייבוביץ והמהנדס עמנואל טובים. קבוצה זו שמה לעצמה יעד לחנך דור צעיר של ימאים עבריים.

ביוזמתה של קבוצה זו הוקמה בשנת 1928 אגודת 'זבולון'.

תנועת בית"ר הצטרפה גם היא לגל, בתנועה הוקמה מחלקה ימית ובראשה עמד בן היישוב ירמיהו הלפרין.

הלפרין ארגן ליגות יהודיות ימיות בצרפת, באנגליה, ברוסיה ובאמריקה.   

בשנת 1935 יזם הלפרין את פתיחתו של בית ספר ימי בצ'יביטבקיה איטליה.

מקים בית הספר היה פרופסור יהודי ציוני בשם לוי מורנוס. המנהל  הראשון היה קפטן ניקולא פוסקו, קרטוגרף וחוקר שדות דיג בעל-שם.

באותה שנה נרכשה עבור בית הספר ספינת מפרש גדולה ושמה שרה א',

בקיץ 1937 עם סיום לימודי המחזור השני בבית הספר, הפליגה "שרה א'" לארץ ישראל לפעולת גיוס כספים וראווה. קבלת פנים נלהבת קיבלה את פניהם בתל אביב, ולחיפה אף הגיעו קונסולים של איטליה.

בשנת 1938, לאחר שסיים המחזור השלישי את הכשרתו, התחזקו הקשרים בין מוסוליני להיטלר, התערער הבסיס הפוליטי לקיום בית הספר בחו"ל והמאמץ הועתק לארץ ישראל.

האגודות הימיות בארץ, ובית"ר בתוכן, הצטרפו ליוזמתו של ארגון החבל הימי לישראל – חי"ל,  ארגון זה הוקם  על ידי מוסדות היישוב בשנת 1936 כשמטרתו העיקרית   העמקת התודעה הימית.  

בתמיכתן של אותן אגודות הקים הארגון  את 'בית הספר לקציני ים' אשר נקרא אז: בית הספר הימי על יד הטכניון העברי בחיפה (בסי"מ), שלימים עבר לעכו והפך ל'בית הספר לקציני ים - עכו'.