לאחר ששמענו על צעדיה הראשונים של הפלוגה הימית וכיצד העסק התחיל, נעבור עתה לספר על פעולותיהם של חברי הפלוגה הימית בהעפלה, או כפי שהדבר נקרא אז, עליה ב'. לנושא זה נקדיש קצת יותר זמן כי זו היתה פעולה שנמשכה זמן רב והיתה לה משמעות רבה במלחמתו של הישוב באותם זמנים.
את התקופה בה התקיימה עליה ב' ניתן לחלק לשתי תקופות, האחת עד מלחמת העולם השנייה, והשנייה לאחר מלחמה זו ועד הקמת המדינה. בתקופה הראשונה עסקו בכך המוסדות הלאומיים של הישוב והן גורמים נוספים, בעיקר הרויזיוניסטים של אותה תקופה.
בתקופה הראשונה, בפעולות שנוהלו ע"י המוסדות הלאומיים, את החלק הימי של הפעולה בצעו בעיקר חברי הפלוגה הימית של הפועל, הן כמלווים של אניות המעפילים, הן כצוותים של הסירות שהובילו את המעפילים מהאניות לחוף והן כקבוצות מים אשר סייעו לסירות לעבור את גלי החוף בדרכן מהחוף בחזרה לאניות. קבוצות מים אלה גם נשאו את עמם עלי שכם, כדברי המשורר נתן אלטרמן.
בתקופה השנייה, שלאחר מלחמת העולם השנייה, עסקו בנושא זה בעיקר חברי הפלים וחלקם של חברי הפלוגה הימית היה די קטן, פרט לחלקם בהדרכת האנשים הראשונים של הפלים שעל כך עוד נעמוד בהמשך הערב.
במשך התקופה שעד מלחמת העולם הגיעו מספר ספינות שמפאת חוסר זמן לא נוכל להתעכב עליהם כאן. את סיפורה של האנייה "ולוס" נספר במיוחד מהיותה האנייה הראשונה.
אחד הראשונים שעסקו בנושא זה הוא חברנושיקה כהנאהנמצא איתנו כאן והעלה את הנושא על הכתב ובקש ממני להקריא את מה שכתב.
דברי שייקה:
ההעפלה בצורה מאורגנת, כפי שנקבעה ע"י המוסדות הלאומיים באותה תקופה התחילה אמנם בשנת 1934 עם האנייה "ולוס". אולם מן הראוי להזכיר שקדמו כמה וכמה הכנות למבצע מסוג זה עוד בשנת 1931, כאשר ראשי ההסתדרות הורו לגייס מבין בחורי הפלוגות הימיות של הפועל אנשים לעבודות בנמל במטרה לכבוש את העבודה ולחדירה למקצוע הים, מצד אחד, ולהקים גרעין של כח אדם להגנה על חופי הארץ. ואמנם התגייסו והתנדבו כ- 20-30 בחורים ממיטב חברי פלוגות הים של הפועל שעמדו הכן לכל קריאה ולכל משימה ומלאו תפקידים במסירות, חריצות ונאמנות בתנאים קשים ותוך התנגשות עם הבריטים והערבים.
ב- 1933 הופיע לפני ישראל דרפלט, מי שכהן בתפקיד משגיח על הכשרות מטעם משרד הרבנות באניות של החברות האיטלקיות "לויד טריאסטינו" וסיפר לי כי הוא זקוק לכמה בחורים שיעזרו לו בהורדת אנשים מהאנייה לנמל, אנשים שהובאו על ידם מדי פעם, ללא אשרות כניסה. האנשים הורדו תחת שמות מוסווים כסבלים, מלחים וכו'. כך הורדו מדי שבוע מספר עולים, שהגיעו בדרך זו לנמל ובחורינו דאגו לקבלם ולהעבירם למקום מבטחים.
הענינים הלכו והתפתחו עד שבאחד המקרים הגיעו בבת אחת 50 איש מכמה מארצות ארופה. לא ברור לי מה קרה, אבל אנשים אלה לא הורדו מהאנייה. כאן הוצע לי ולאסיר שוסטרמן ז"ל כי נעלה לאנייה ונפליג עם הקבוצה לקפריסין, שם יורידו אותנו ביחד עם העולים וכעבור מספר ימים תגיע ספינה אשר תוריד את האנשים בחוף הארץ. קיבלנו את ההצעה ללא היסוס ועלינו לאנייה. לדאבון לב כולנו לא הצלחנו לבצע את התכנית. לאחר שובי מקפריסין דווחתי על כל הנושא לאליהו גולומב ז"ל.
לאחר כשלון זה אמר לנו הקומיסריט של האנייה כי יש לו קשרים מתאימים עם בעל אניות ביוון שאחת מאוניותיו היא "ולוס" והציע את תווכו עם בעל האנייה כדי להפעילה בהבאת מעפילים מארופה לחופי הארץ. מסרתי גם ענין זה לאליהו גולומב. לאחר כמה זמן נקראתי על ידו והוא הודיעני כי התקבלה החלטה חיובית ובו במקום קבלתי את כל ההוראות והמינוי כממונה ומפקד אחראי על הביצוע.
יצאתי לארופה ושם נפגשתי עם כמה מאנשינו ולבסוף הועמדה לרשותנו האנייה "וולוס". מתפקידי היה לבצע בה את הסידורים הדרושים להעברת נוסעים. ביוון הצטרף אלינו כתריאל יפה. ב- 20 ליולי 1934 נסתיימו הסידורים והשינויים באנייה והיא היתה מוכנה לקלוט את העולים שיגיעו מארופה.
ב- 25 ליולי הגיע משלוח בן 350 עולים. התלבטנו כיצד להעבירם לאנייה מבלי לעורר חשדות. לבסוף הסענו אותם כתיירים וסטודנטים המבקרים ביוון, ובאותו ערב הפלגנו. ב- 29 ליולי בלילה הגענו לראש הכרמל. כאן נתקבלנו ע"י חברינו מהפלוגה הימית אשר הגיעו אלינו בסירה וכוונו אותנו לסביבות כפר ויתקין. בגלל השעה המאוחרת הספקנו להוריד רק חלק מהאנשים ועם שחר חזרנו ללב ים. בלילה הבא כוונו אותנו לחוף שבסביבות תל-אביב ואמנם הצלחנו להוריד את שאר האנשים.
שמואל טנקוס: כאן אני רוצה להוסיף משהו מזכרוני. זכור לי שבאותו לילה שכבנו חברי הפלוגה בתל-אביב ליד הצריף בירקון ועם הגעת האנייה לחוף נקראנו כדי להוריד את המעפילים.
שייקה ממשיך: לאחר הורדת האנשים חזרנו לבירות על מנת להצטייד בדלק, מזון ומים. מבירות התקשרנו עם אליהו גולומב לקבלת הוראות חדשות. הקשר הושג באמצעות הבנק לכלה שבבעלות יהודית שהעמיד לרשותנו את כל הדרוש. מהשיחה הטלפונית עם אליהו גולומב נודע לי על שני מעפילים שנעדרו בחוף תל-אביב בעת ההורדה.
מבירות חזרנו ליוון. שם חיכתה לנו הוראה להפליג לנמל ורנה שבבולגריה וב- 5 לספטמבר 1934 העלינו לאנייה משלוח שני של מעפילים שהגיעו ממזרח אירופה. ב- 10 לספטמבר הגענו לראש הכרמל למרחק 30 מיל וקיווינו לפגוש באנשינו מהחוף כמוסכם, ואשר משום מה לא הגיעו. בעלות השחר נאלצנו להתרחק ולהפליג לעומק הים. בערב הבא חזרנו לראש הכרמל ושוב חיכינו לשווא לאנשינו שלא הופיעו וכך חזרו הדברים גם למחרת היום. חיכינו עד חצות. רב החובל איים כי יחזור עם האנשים היות ואין לו מספיק דלק, מים ומזון. לאחר זאת הורדנו במרחק של 30 מיל מהחוף, סירת מנוע ויחד עם אסיר שוסטרמן הפלגנו לנמל חיפה, לבסיס הפלוגה הימית שבחוף שמן, תוך הסתכנות והתחמקות מהדייגים הערבים שהיו בחוף ובמפרץ. למזלנו הצלחנו להגיע מבלי להתגלות. בצריף מצאנו את בחורינו סחוטים, עיפים ורעבים. אחד הסביר לנו שבגלל מזג האויר לא יכלו להגיע בסירת מפרש ובאין סירות מנוע לא יצאו לדרך.
כאן קיבלנו דלק ואוכל. חזרנו אל האנייה ביחד עם האנשים שהיו בצריף.
שמואל טנקוס: כאן אני רוצה שוב לעשות אתנחתא קטנה בדברי שיקה ואקדיש מספר מילים לכתריאל יפה ואומר שבהמשך הזמן היה כתריאל אחד מעמודי התווך של הפלוגה הימית ושל ההעפלה. איש ברוך כשרונות, רב תושיה ויזמה, רב פעלים, מדריך ומנהיג אשר תבע את חותמו על הפלוגה ועל ההעפלה.
חזרה לדברי שיקה:
על פי הוראת אנשינו מהחוף המשכנו לסביבות חדרה. השעה היתה מאוחרת. הים רגש ושוב לא מצאנו הסימן המוסכם על החוף. התלבטנו קשות ולבסוף החלטנו לרדת לחוף ולוודא מה המצב. השעות היקרות חלפו ולבסוף התחלנו בהורדת האנשים. לאחר שהורדנו כ- 50 איש נתקלנו בצרה נוספת. סירת המנוע התקלקלה ועם עלות השחר נאלצנו להתרחק ללב ים ולחזור למחרת הלילה לחוף תל-אביב בשעה המוסכמת. כאשר התחלנו להתקרב לבית האדום, שבחוף תל-אביב, ראינו כלי שיט המתקרבים מהחוף אלינו. בתחילה חשבנו שזו אחת הסירות שלנו, אך להפתעתנו ולצערנו, נורו מסירה זו מספר רקטות תאורה ולאחר מכן אף נפתחה עלינו אש. הצלחנו להסתלק ללב ים ללא דלק, מים ומזון והפלגנו לטריפולי שבלבנון כדי להצטייד בכל הדרוש וכדי לחדש את הקשר עם הארץ לקבלת הוראות. בטריפולי התנהל מו"מ עם בעלי האנייה ורב החובל כדי לנסות שוב להוריד את המעפילים, אך ללא הועיל וכך חזרנו עם האנייה ליוון. המעפילים שנשארו באנייה קבלו סרטיפיקטים והגיעו ארצה.
שמואל טנקוס: אחד מחברינו- ברצ'יק היה מעפיל באנייה "וולוס" השנייה. לאחר שהגיע ארצה הצטרף לפלוגה הימית של הפועל ופעל בה רבות. לברצ'יק חלק רב בהקמת הפלים ובפעולות ההעפלה שלאחר מלחמת העולם השנייה. נבקש מברצ'יק לספר לנו כיצד נראה הענין למעפילים על ה"וולוס". לאחר ה"וולוס" היתה הפסקה בפעולות ההעפלה האלה למשך כשנתיים אם אינני טועה. אחד מהמלווים הראשונים, לאחר הפסקה זו היה חברנו, ברוך מנשה, המכונה בפינו "נש". נבקש ממנו לספר את סיפורו.
דבריו של נש: מכאן ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה נמשכה הפעולה כמעט ללא הפסקה ושוב עסקו בה החברים שלנו הן כמלווים, הן כצוותי חתירה והן כקבוצות מים. לא נתעכב על הפעולות הישירות, וברצוני להזכיר כאן רק את שמות המלווים. אעשה זאת לפי סדר אלפא בית:
- אברבוך יוסף
- ברוך מנשה
- גרינגר יוסף
- זילברברג מקס
- טנקוס שמואל
- יפה כתריאל ז"ל
- כהנא שיקה
- לשצינסקי מרדכי, המכונה מוצה
- קלישר-קלשון מאיר ז"ל
- שוחט עמירם ז"ל- אחד הבולטים שבין המלווים, גם הוא אחד הראשונים שפעל בנושא זה זמן רב ולווה מספר אניות. לא במעט קבע הוא את אופייה של פעולת המלווים.
- שוסטרמן אסור.
- שפי שלמה.
בתקופה זו פרצו בארץ מאורעות שנמשכו מ- 1936 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939. הועד הערבי העליון, הכריז אז על שביתה כללית שבמסגרתה נפסקה העבודה בנמל יפו. המוסדות הלאומיים של היישוב דרשו אז להקים נמל בתל-אביב, אומנם הנציב העליון הבריטי דאז, סר ארתור ווקופ, אישר הקמת נמל בתל-אביב.
לפני כן הפליגו חברים שלנו בסירת המפרש "נחשון" למצרים. היתה זו הפלגה ראשונה של סירת מפרש לדרך ארוכה כזו. כן התקיימו הפלגה לקפריסין בסירת המנוע שלנו "טרומפלדור" והפלגה ליוון בספינה "ארלוזרוב". נדלג עתה על סיפורים אלה, וכאמור אם יהיה לנו זמן נחזור אליהן.
להקמת נמל תל-אביב שוב נרתמו חברים שלנו וכלי השיט שלנו להקמת נמל תל-אביב. נבקש את חברנו יאיר שוחט לספר נושא זה.
יאיר שוחט:
וכך הגענו למלחמת העולם השנייה. במלחמה זו התגיסו חברים שונים שלנו ליחידות שונות בצבא הבריטי, בין היתר לצי הבריטי. נבקש את חברנו אהרון אלטמן לספר על נושא זה.
אהרון אלטמן:
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נפסקה הפעולה של עליה ב'. היה ברור שלאחר המלחמה יהיה צורך לחדש את ההעפלה ובקנה מידה יותר גדול מאשר בעבר. כפי שראינו לעיל, מספר המלווים של אניות המעפילים היה מצומצם ביותר וכן היה צורך להכין גם ימאים לפעולות אחרות. לקראת חידוש הפעולה היה צורך להכשיר מספר נוסף ורב של ימאים לפעולות המתוכננות.
ההגנה נגשה לפעולה זו וקיימה בתערוכה בתל-אביב שלושה קורסים של מפקד סירות. בקורסים אלה השתתפו אנשים שונים מבין חברי ההגנה ובעיקר אנשי ההתיישבות העובדת. מדריכי הקורסים האלה וחלק מהגדוד היו של הימיה בתל-אביב. המדריכים היו כתריאל יפה כמדריך ראשי, מנשה ברוך, יעקב אגיוב ושמואל טנקוס. גם עמירם שוחט לקח חלק בקורסים אלה בעיקר בצדדים הטכניים, מהיותו, בין היתר, גם מכונאי ימי.
בקורס הראשון היו חברינו ברצ'יק ודוד נפחא שהיה חבר בפלוגה החיפאית, חניכים ולאחר מכן הצטרפו לסגל ההדרכה. לאחר הקורסים הוקמו במקומות שונים גרעינים של פעולה ימית בעיקר בישובים שעסקו בדייג, קיסריה, עין גב, גינוסר וכו'. מבין החניכים של הקורסים האלה הוקמה אח"כ יחידה שהתאמנה לפעולות מלחמה בים במסגרת הצבא הבריטי. מיחידה זו הוקמה אח"כ קבוצת הכ"ג אשר היו בה נוסף לחברים הימאים גם מספר מפקדים בהגנה. פעולה זו לא בוצעה ע"י הימיה של הפועל אבל המדריכים הימיים שלה וכן חלק מהחברים היו מהפלוגה הימית. בגלל אופיו המיוחד של נושא זה נזכיר אותם כאן ונבקש מחברנו ברצ'ק לספר על היחידה הזאת.