זכרונות הפעיל דב מגן "ברצ'יק"

מכיוון שאני מופיע כאחד המעפילים, תרשו לי קצת בנימה אישית, אם כן, על הפלוגה הימית של הפועל. באותה תקופה קראו לה הסקציה הימית. אנו שמענו שהיא פעלה שלא על טהרת הספורט. אני זכיתי ללכת כברת דרך ולהשתתף בקהל חברי הסקציה. חסד עשתה עמנו התקופה ונתנה לנו את ההזדמנויות. הסקציה הימית ידעה להתייצב ולהענות כדרוש. באמת היתה זו השעה, שעתם היפה של החברה. איך לא נזכיר בכמה משפטים את ההסטוריה הזאת שלמעשה אותו ציבור הרושם פה הוא הוא ההיסטוריה הזאת. אני לא גדלתי בפלוגה. מצאתי אותה בים הרחק מחופי הארץ, על סיפונה של אניית המעפילים "וולוס-ב". הייתי אחד מ- 368 מעפילים. באחד הלילות, בחשכת הליל, באה מהחוף סירת מנוע ועל סיפונה קבוצת בחורים מהארץ. למחרת ראינו אותם על האנייה, צעירים, יפים, חזקים, שזופים, מכינים את הסירות. שוחים וצוללים ומתארגנים להורדה. אנחנו, המעפילים, התפעלנו מהם. אחרי חצי שנה שסוף סוף הגעתי ארצה וכתריאל לקח אותי להביא אותי לירקון בין החברה שם מצאתי כמעט את כולם. הייתי מאד גאה להצטרף אליהם. החברה האלה היו באמת מוכשרים ומוצלחים. חלק מהם הספיק למצוא להם נשים מבנות האנייה החמודות, ואני שמח לראות אותם עמנו ופשוט הצטרפו למשפחה. והירקון, הרבה מים זרמו מאז בירקון. אנו זוכרים את הצריף הישן והגשר על ידי קשירות הסירות "נחשון" ויותר מאוחר "ברגר" ו"טרומפלדור" ו"הדינגי".