כמופיע בפרק תולדות הפלוגה
... בסוף 1937 שאל אותי כתריאל יפה ז"ל אם אני מוכן לנסוע ליוון להביא מעפילים. בחודש נובמבר נסעתי עם עוד שני חברי קיבוץ יגור ליוון עם האנייה "פולוניה" בתור נוסע תייר. באתונה היה סוחר יהודי אשר קישר אותנו עם בעל האנייה "פוסידון", ויקטור מאיר, יהודי וינאי. לאחר שיפוצים והכנת מלאי אוכל וציוד, דבר שארך כשלושה שבועות, היה יהודי בשם שורץ (לוי שבט דהיום) שהביא את המעפילים מפולניה בתור תיירים וביוון עלו על האנייה אשר עמדה בנמל צדדי בקרבת נמל קורינת. לאחר שהעולים עלו לאנייה באו שוטרים ואסרו אותי ואת שורץ. כעבור שעה בא רב החובל ונתן לקצין ולשוטרים 2000 דרכמות ואז הם שחררו אותנו. שורץ נסע לאתונה ואני עליתי על האנייה. באותו לילה הפלגנו לים. למחרת היתה סערה בים. נסענו עד רודוס ושם נכנסנו לנמל ל- 24 שעות ללא בקורת משרד הבריאות. לאחר 24 שעות היינו מוכרחים להפליג בים סוער. קרוב לקפריסין רב החובל רצה להכנס לנמל לימסול לא הרשיתי לו ונסענו עד החוף התורכי בדרום באחד המפרצים. עגנו במפרץ התורכי יומיים עד שהים שקט. כוון הנסיעה היה חופה של הארץ. מרחוק ראינו את ראש הכרמל נסענו דרומה עד מצפה הים היינו באופק עד הערב. התחלנו להתקרב לחוף. ראיתי את סימני האורות שהיו בחלונות. התחלנו להוריד שתי סירות אשר היו על האנייה. מלאנו אותן עם אנשים וחתרו לחוף. ראיתי את כתריאל וכל החברה שבאו לעזור. לאחר שגמרנו להוריד את כל האנשים חזרנו ליוון. בדרך חזרה עגנו באחד האיים לבקר את ההורים של רב החובל זה היה ב- 1/1/38. חגגנו את הקריסמס באי יחד עם קרובי רב החובל. לאחר יומיים באה אנייה לאי לקחת נוסעים לפיראוס. המשטרה המקומית עצרה אותי ולקחה אותי לתחנת המשטרה. הראתי להם את הדרכון. אמרו לי איך אתה יכול להיות פה חדשים וחצי עם שתים וחצי לירות פלשתינאיות. קראו לרב החובל נתן להם 1000 דרכמות ושחררו אותי ואת חרפי שהיה מלוה אותי ורצה לעלות לארץ ישראל. לאחר ששחררו אותנו הפלגנו לפיראוס שם פגשתי את שני הבחורים שהיו באתונה מקיבוץ יגור. בפגישה אמרו לי סע אתה לצרפת וגרמניה עד שיהיה תקציב להפלגה הבאה. אני אמרתי להם שאסע ארצה וכך היה. נסעתי באנייה למצרים ומשם חזרתי לנמל חיפה
.jpg?BannerID=31 "צרכנות")
