ברצ'יק על קפטן דמיטרוס - הקברניט של ה"קולורדו"

אני רוצה לספר את הסיפור על קפטן דמיטרוס (הוא היה הקברניט של ה"קולורדו" והיה אף הוא אחד האחים בעלי האנייה, אחיו של מָנוֹס). דימיטרוס לא היה סתם רב חובל. הוא היה אישיות. הוא היה שיך נדמה לי למשפחה של ורניקוס. הוא היה גוי נועז שהיה מרשה לעצמו לעשות כל מיני דברים שלא כל אחד היה מרשה לעצמו. הוא נתפש עם האנייה "קולורדו". היה לו משפט ודנו אותו נדמה לי לשנתיים מאסר. הוא ישב בעכו. אבל לא אדם כדמיטרוס ישב בשקט. הוא התידד עם אחד הסמלים בבית הסוהר. היות ולא היה חסר לו כסף הוא היה יוצא אתו לחיפה להסתפר ועל בסיס ההתיידדות הזו של דמיטרוס תכננו את הבריחה שלו. כל הסיפור הזה ישנו בכתובים בספרו של דודקה ואפשר לקבל את זה. אני לא רוצה לספר את כל הסיפור איך שדימיטרוס יצא עם הסמל הזה והוא בא למספרה ודימיטרוס התיישב והסמל נכנס לחנות השניה לשתות וכשחזר למספרה לא מצא את דימיטרוס שיצא בדלת השניה. אני רוצה לספר על אחד הניסיונות שעשו בארץ בשביל להבריח את דימיטרוס מהארץ אחרי שכבר הצליח לברוח מעכו והצליחו להעביר אותו מחיפה לתל-אביב ורצו להחזיר אותו חזרה ליוון ולמעשה זה היה כבר די מאוחר. מלחמת העולם עדין לא פרצה אבל היא היתה כבר ככה באויר. היה לא רק דמיטרוס אלא כל הצוות שלו והם ישבו כולם בבית אריזה בכפר אז"ר והם יצאו שם מדעתם. אחת הדרכים שניסו היתה דרך נמל תל-אביב. באותו זמן עגנה בנמל תל-אביב אניה יוונית. באחד הערבים היא היתה האנייה היחידה שעגנה בנמל. הפסיקו עליה את העבודה די מוקדם. בדרך כלל היה נשאר שוטר אחד לפעמים גם זה לא והאנייה היתה נשארת לעגון ככה למשך הלילה.
ערב אחד במוצאי שבת כתריאל קרא לי. במוצאי שבת לא עבדו ובדרך כלל אין ערנות מספיקה. נסענו לירקון וכתריאל אמר לי ברצ'ק עכשיו אנחנו עושים חתירה וחתירה רצינית. בירקון היתה אז סירה קטנה שקראו לה הקליפה. בדרך כלל היו חותרים בה שמיניות. באותו ערב למזלנו הלא כל כך טוב היתה גם [רוח] צפונית. אחרי כמה דקות הופיעו דודקה ובאוטו שלו דימיטריוס אשר אמר אתם רק תביאו אותי לאנייה ואני כבר אסתדר. הושבנו אותו בקליפה ואני וכתריאל ככה בחילופין חתרנו. לשם זו היתה חצי שעה כי האניות עגנו דרומה לפתח הירקון והרוח הצפונית עזרה לנו ואיך שהו הגענו אחרי עבודה קשה לאנייה והתחבאנו מתחת לקער של הירכתיים ליד ההגה של האנייה והתחלנו לצעוק למלחים. לבסוף ניגש אחד מהם. דמיטריוס אמר לו להגיד לקפטן של האנייה שפה ישנו קפטן יווני שרוצה לדבר איתו. המלח חזר ואמר שהקפטן אומר שאם אפילו המלך היווני הוא פה הוא לא ידבר איתו בלילה במקום הזה ובצורה כזו.
דמיטריוס צעק והתחנן ואח"כ התקדמנו לכבש האנייה וניסינו לעלות אבל אז מיד הופיע שוטר ואי אפשר היה לעשות שום דבר ואז התחילה פרשת העינוים לחזור עם הקליפה עם דימיטיריוס לירקון. אני חושב שחתרנו איזה שעה וחצי מול הרוח והים. בערך בשעה 11 הגענו לצריף ושם חיכה לנו טכסי שהביא אותנו לקפה כסית שם חיכה לנו דודקה, יצחק שדה ואלטרמן. דודקה לקח את דימיטריוס והחזיר אותו לאן שהחזיר והוא המשיך לשבת בסליק עד שהוא יצא אח"כ עם הטרומפלדור. אנחנו היינו קפואים והרוגים ואלטרמן אמר תן לחברה משהו לאכול, תן לחברה משהו לאכול אז אמרו מה הם רוצים והוא אמר תן להם נקניקיות על ספירט. אתם יודעים את הסיפור עם נקניקיות על ספירט. הגישו לי צלחת עם נקניקיות מדליקים את הספירט ואומרים לי תחמם את זה. תגלגל ככה את הנקניקיה. אני שחקתי עם המזלג, גלגלתי את הנקניקיה ואח"כ שכחתי בכלל והכנסתי המזלג המלובן לפה והשפתים נדבקו לי למזלג משני הצדדים.

שמואל טנקוס : אני רוצה לספר על יציאתו של דימיטרוס מהארץ לאחר שהוא לא הצליח לצאת באנייה היוונית כפי שברצ'ק סיפר. לאחר כמה זמן החלטנו לתת לדימיטרוס ולצוות של ה"טיגר היל" אשר הורד בחוף תל-אביב ביחד עם המעפילים שהספקנו להוריד מהאנייה באותו לילה שהיא עלתה על החוף. ואז יצאו הסירות שלנו מהירקון ועליהן דימיטרוס והצוות של ה"טיגר היל". יתכן שהיה שם גם הצוות של ה"קולורדו" שנתפשה. יצאה גם ה"טרומפלדור" והכוונה היתה להתרחק מהחוף, להעלות את האנשים על הטרומפלדור שתפליג אתם לתורכיה ומשם כבר יגיעו ליוון. אנחנו יצאנו. הטרומפלדור התקלקלה והיה צריך לחזור. היא חזרה ואח"כ כעבור שבוע, לאחר שתוקנה היא יצאה שנית והפעם הצלחנו להעלות עליה את דימיטרוס ושאר האנשים והיא הפליגה לטורקיה. שם הם מכרו אותה ועם הכסף שקיבלו הצליחו להגיע ליוון. כל הסיפור הזה לפרטיו מצוי בספר שנכתב על דודקה בשם- סיפורו של דודקה.