אברהם זכאי

אברהם זכאי

דף ראשון

                                                                                                                                                                            
אברהם זכאי
27.01.1923 – 06.08.1989
             
  נולד בירושלים לרחל לבית אהרונסון ולדויד זכאי – ז'וכוביצקי
  נישא למרים לבית יששכרוב ביום 18.6.1950
  ילדים: עמירם, ניצן, נירה
  נכדים: שי, לי-טל, רותם, עדי, שחף, ענבל 
 
                
          קטעים מתוך הספר : "אברהם זכאי בן הארץ והים"; חיפה 2001
ילדותו ונערותו של אברהם היו קשורים לים, היות וביתם היה לא רחוק ממנו. בדומה לרבים מילדי תל- אביב, אברהם ואחיו יעקב בילו שעות פנאי רבות על שפת ימה של תל אביב. שניהם בנו "חסקות", סירות משוט ודגמים של מפרשיות, אותן ניסה אברהם להשיט בבריכות שבין הסלעים.
 
בהיותו בן עשר,  הצטרף אברהם  לתנועת "מחנות העולים".
עם סיום שמונה שנות לימוד בבית הספר העממי תל-נורדוי, עבר ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה", במגמה הריאלית חקלאית.
באותה תקופה נהגו הצעירים להצטרף לארגוני המחתרת.
 
בשנת 1936 אברהם הצטרף לארגון ה"הגנה", שם הושבע והוצב ליחידת קשר, מפקד        
היחידה היה אהרון רמז.
 
בשנה זו הוקם נמל תל-אביב, הנמל העברי הראשון. בנמל עבדו חברים מהסקציה הימית של אגודת הספורט ה"פועל".בהשפעת סיפוריהם של החברים, הצטרף אברהם ושני  חבריו  מ"מחנות העולים", לסקציה הימית של ה"פועל".
המצטרפים הנוספים היו, גד קמפינסקי ויצחק אהרונוביץ-אייק. לימים מפקד אניית המעפילים "אקסודוס".
מאותו זמן היה לאברהם קשר קבוע עם ה"מוסד לעליה ב'"
 
מעדותו ודבריו של אברהם, ההצטרפות לסקציה הימית של ה"פועל", הייתה עבורו  מעבר טבעי, מה'חסקה' לסירות המפרש.
חברי "מחנות העולים" לא ראו צעד זה בחיוב. אברהם וחבריו אייק וגד, עמדו בפני סילוק מהתנועה, היות ופנו לאפיק  השונה לחלוטין מהמקובל בתנועה, אבל לאחר עמידה נחושה והסברים ארוכים לא סולקו.
 
בשלבים מאוחרים יותר, התנועה שלחה לסקציה הימית של ה"פועל", קבוצות חברים  בני גילאים שונים, על מנת שיקבלו הכשרה ימית ויוכלו להצטרף לקיבוצים השוכנים לאורך חוף הים ולהשתלב שם בפעילות ימית.
 
"… מדריכים בסקציה הימית", כותב אברהם, "עסקו בהעפלה משנת 1934 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה ב-1939. יואל ליפשיץ, מדריך בסקציה הימית, בנוסף להדרכתו המקצועית, נטע בנו את האהבה לים."

אברהם זכאי

דף שני

"… בתקופה זו, נפגשתי מספר פעמים עם דוב מגן-ברצ'יק ושמואל טנקוס, שלימים היה מפקד חיל-הים. שניהם הפליגו בסיפוריהם על פעולות שונות  בהעפלה, עד פרוץ מלחמת העולם השניה. סיפורים אלה הטביעו בנו את חותמם והחדירו בי ובחבריי את האהבה לים. ריתקו אותנו סיפורי הצ'יזבטים, שהעניקו לנו את כוח ההתמדה ונטעו בנו את הרגשת השליחות."                  
 
"… באחד מלילות שבת, בראשון לחודש ספטמבר 1939", כפי שאברהם מספר, "בדרכי לצריף התנועה, ראיתי אנשים רצים וצועקים: 'הגיעה אניית מעפילים לחוף!!'
במקום ללכת לפעולה בתנועה, רצתי לחוף וראיתי את האנייה, שעלתה על שירטון. זו הייתה אניית המעפילים 'טייגר היל'עם כמה מאות פליטים על סיפונה. נכנסתי למים ועזרתי בהורדת האנשים מהסירות לחוף.
 
פתאום מצאנו את עצמנו מוקפים בשוטרים בריטיים. לשאלתם מאין אנחנו, עניתי, שאני מתל-אביב וגר בשכונת הפועלים. כמבחן, אם אכן תל-אביבי אני, נשאלתי על ידי הקצין הבריטי לשם הסרט המוצג בקולנוע 'מוגרבי'. לו נשאלתי  על כך היום, ודאי לא הייתי זוכר. תשובתי סיפקה את הקצין והוא בעט באחורי ושלח אותי הביתה.
 
זו הייתה לי הפעם הראשונה שיישמתי הלכה למעשה את ההכשרה הימית, אותה קיבלתי ב"סקציה הימית של הפועל".

הפעולה של הורדת העולים  באה בעקבות הסיפורים ששמענו מהמדריכים שלנו  בסקציה בדבר אניות מעפילים שהגיעו לחופי הארץ." 

 
כבר במסגרת פעילותו בסקציה הימית של  ה"פועל", היה לאברהם קשר קבוע עם ה"מוסד לעליה ב".
 
אברהם סיים את לימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה" ובאותה תקופה ,
בין 1940 ל-1942, אברהם נשלח לחיפה לקומונת המדריכים של תנועת "מחנות
העולים".
 
"… עבדנו לקיומנו.  ובאמצעות חברת הבניה 'סולל בונה' קיבלנו עבודה. עסקנו
בעבודת ביצורים בבתי הזיקוק, עבדנו בסבלות, בעבודות שונות בנמל ועל שובר
הגלים. אבל, התמורה שקבלנו עבור העבודה, לא הספיקה לצורכי קיום.
קבלנו תוספת מצרכי אכל מקיבוץ יגור ולעיתים אף רעבנו ללחם. למזכירות התנועה היו מקורות כספיים מצומצמים ולאור מצב זה, נזקקנו לא פעם לעזרת ההורים, שגם מצבם לא היה משופר."
 
ב1941-רוב חברי תנועות הנוער של ארץ ישראל העובדת היו מאורגנים בפלוגות ה"פועל". באותה שנה, התמנה אברהם לחבר המזכירות הארצית של תנועת "מחנות העולים" בתל-אביב. במסגרת זו, הוא היה בין אלה, שיזמו ופעלו לצרף  את  חברי תנועת הנוער לארגון ה"הגנה".
אברהם היה חניך בקורס מפקדי כיתות של ה"הגנה", שהתקיים בשנת 1942 בקיבוץ רמת יוחנן. מפקד הקורס היה גרשון פרדקין ואילו יהושוע גלוברמן, מקיבוץ יגור, לקח  חלק פעיל בהדרכה.

אברהם זכאי

דף שלישי

עם סיום קורס מפקדי המחלקות בסתיו 1942, אברהם פגש ליד בנין הוועד הפועל בתל-אביב את יצחק שדה. הלז הודיע לו, כי בינואר- 1943 עומד להתחיל קורס מפקדי סירות של הפלמ"ח והציע לו להצטרף לקורס. היות שאברהם כבר עסק בימאות, הוא נענה בשמחה להצעה. יצחק שדה קישר בין אברהם לבין יעקב סלומון, שהיה מפקד הקורס הראשון והשני.
 
בינואר  1943, התקיים בקיסריה קורס ראשון למפקדי סירות של הפלמ"ח. אברהם השתתף בקורס זה בתור חניך ויחד עם זאת היה מדריך ספורט ונבחר למזכיר הקורס. הקורס נימשך כעשרה שבועות והשתתפו בו 31 חניכים. גם בקורס השני למפקדי סירות, שהתקיים באפריל 1943, אברהם היה אחד המדריכים.
תמונה: מפליגים לקראת
"… בקורסים אלה השתתפו וותיקי הפלמ"ח, חברי הכשרות וחברי קיבוצים, שהתיישבו או אמורים היו להתיישב לאורך חוף הים. בין המדריכים היו, שמואל טנקוס, דוב מגן- ברצ'יק, מוקה לימון ואורי פלנצבוים, שהיו חברים ב"סקציה הימית של הפועל" .
תמונה : אימונים בים...
תכנית הקורס, בחלקה המעשי, כללה ימאות, השטת סירות, חתירה ונווט סירות מפרש.  כמו כן, התכנית כללה שחייה, הכרת כלי שיט קטנים ותחזוקת ציוד ימי.
בחלקה העיוני, נלמדו חוקים בינלאומיים לשייט אניות, סימני דגלים ומטאורולוגיה.
בנוסף לאלה, הקורס הקנה ידע, הקשור לפיקוד אניות מעפילים וניהולן. במהלך האימונים הושם דגש מיוחד על ארגון המעפילים, הגשת עזרה אישית ועל הצורך החיוני בספירתם לפני עלייתם  לסירות ואחרי הירידה מהן.
חלק מתכנית הקורס עברנו בסקציה הימית של ה"פועל"
בקורס זה החלה, למעשה, הפעילות הימית המאורגנת במסגרת הפלמ"ח.
 
על העזרה שהושטנו לעולים נכתב רבות בספרות ובשירה,  כדברי המשורר נתן אלתרמן מתוך שירו 'נאום התשובה לרב חובל איטלקי' : 'הנושאים את עמם עלי שכם'...(הטור השביעי, מיום 15.1.1946).
ואכן, כדברי השיר, נשאנו אותם על גב, הושטנו להם יד והובלנו אותם לאורך חבל
תמונה: אימונים לקראת.
לשם כך, היינו זקוקים  שצוותים מאומנים של אנשינו יאיישו את האניות ולא רק צוותים זרים, וזאת מתוך מגמה לשמור בקפידה על חיי-אדם. יש לציין, שכמעט ולא היו מקרי טביעה בזמן הורדת העולים מהספינות.
לדעתי, זה נבע מהרגשת האחריות שהוחדרה בנו הן ב"סקציה הימית של הפועל" והן עם תחילת הקורסים הראשונים בפלי"ם. את האחריות הזאת נטלנו על עצמנו."
 
עד להקמת המדינה, התקיימו תשעה קורסים למפקדי סירות. כל הקורסים היו במתכונת הקורס הראשון והשני שהתקיימו בקיסריה.
תמונה" אמונים בים
 
לאורך כל הזמן שבו התקיימו הקורסים למפקדי סירות, ה'מוסד לעליה ב' היה מעורב באופן פעיל בתקצוב הקורסים, בתכניות שלהם ובביצוען.

אברהם זכאי

דף רביעי

רוב האנשים שפעלו במסגרת ה'מוסד לעליה ב' לא היו אנשי-ים מקצועיים. לדעתי, אנשים אלה היו אידיאליסטים ופוליטיקאים, אנשים שהיו מעורים ב'העפלה'. הם היו אלה שהפעילו את הסקציות הימיות השונות ותמכו בקורסים השונים, כדי להקים מחזורים של אנשי-ים מקצועיים."
 
בשנת 1943, הפלמ"ח עבר משבר. באותו זמן לא הייתה פעילות בעלת אופי מבצעי. מנגד עמד  הגיוס של אנשי הפלמ"ח לצבא הבריטי שלחם בנאצים וחברים שקלו בכובד ראש לעזוב את הפלמ"ח ולהתגייס לצבא.
 
משום היווצרות אקלים חדש ולאור הנסיבות, יגאל אלון הבין שיש להתחיל בסדרה של קורסים ימיים קצרים לפלוגות השונות של הפלמ"ח,  על מנת לתת מענה לרצון העשייה של החברים ויחד עם זאת להכין צוותי חוף לקראת ההעפלה.
 
יגאל אלון פנה לאברהם זכאי והודיע לו שמטה הפלמ"ח החליט להתחיל בסדרת קורסים ימיים בני שבועיים בקיסריה, החל בחודש אוגוסט 1943.
 
"… כשיגאל אלון הודיע לי על החלטת מטה הפלמ"ח לקיים קורסים", מספר אברהם, "הוא אמר לי, שאורי פלנצבאום, חבר קיבוץ שדות-ים, מועמד לפקד עליהם. אבל, עדיין לא בטוח אם האסיפה הכללית של הקיבוץ תשחרר אותו. לדבריו של יגאל אלון, במידה ואורי לא ישוחרר, אני אהיה מועמד לפקד על הקורסים האלה.
נסענו מתל-יוסף לחדרה והתנהל בינינו שיח פוליטי. כאשר התברר ליגאל אלון, שאני איש מפא"י ואינני איש 'אחדות העבודה' כמוהו, הוא פסק: 'טוב, אז אורי יפקד על הקורס ואתה תחזור לפקד על המחלקה בתל-יוסף'."
 
 
בקיץ 1943 עם סיום קורס 2 למפקדי סירות, אברהם פיקד על מחלקה בפלוגה ב' של הפלמ"ח
בדצמבר 1943 אברהם סיים את תפקידו במחלקה זו ובראשית שנת  1944 הוקמה המחלקה הימית של הפלמ"ח.
 
מראשית ינואר 1944, אברהם התמנה למפקד המחלקה הימית. את יוצאי שני הקורסים של מפקדי הסירות ריכזו למחלקה ימית אחת, שהוקמה בקיבוץ שדות-ים. מחלקה זו הפכה למחלקת קבע במסגרת פלוגת המטה, הקמתה הייתה מעין הכרה בצורך לכלול מחלקה ימית במסגרת הפלמ"ח.
 
"…בקיץ שנה זו, גדל מספר האנשים במחלקה והצטרפו אליה בוגרי הקורס השלישי ובוגרי האגודות הימיות השונות, הסקציה הימית של ה"פועל", "זבולון" ועוד.
מספר מצומצם של חיילים יהודים, שערקו מהצבא הבריטי הצטרפו למחלקה הימית, ביניהם היו דן בן-אמוץ, מתניה אברמסון  ושלמה יעקובסון. לכולנו היה ברור, שאנו צועדים לקראת מבצע ה'העפלה'.
 
המחלקה הימית היוותה מקור משיכה לפלמ"חניקים. הם ראו במחלקה הימית יחידה חשובה ופעילה, בנוסף לקסם הרומנטי שחסר ביחידות האחרות.

אברהם זכאי

דף חמישי

לאנשי הפלמ"ח לא היה קל להצטרף לפלי"ם, כי התקשו  להשתחרר מה'הכשרות המגויסות', שבהן שרתו. הקושי נבע מכך,  שאת זמנם הם חילקו בין אימונים לעבודה במשקים.
 
הוחלט שנמל חיפה יהיה הבסיס הראשון של המחלקה הימית, כי על האנשים 'להוציא לחם מהים'. כלומר, אנשי המחלקה יעבדו בנמל במסווה של פועלים רגילים וכך  ירוויחו את לחמם. במקביל, יתאמנו בעבודה ימית מעשית, על מנת שיתאפשר להם  לעלות על אניות. (פלי"ם 20)  
ואכן, בראשית 1944 עלו הימאים הראשונים על ספינות סוחר ודיג. עבודה זו הייתה תחליף לעבודתם במשק.  
 
יש לזכור, שהשליטה בנמל חיפה הייתה בידי הבריטים ורוב העובדים שם היו ערבים, שלא בדומה לנמל תל-אביב. על כן, עיקר מטרת עבודתנו בנמל, הייתה לשמור על האינטרסים היהודיים ולהגן על העובדים והרכוש היהודי בנמל.
הקבוצה  שלנו, שמנתה כמה עשרות בחורים צעירים, היוותה תגבורת למיעוט העובדים היהודים שעבדו במקום. קבוצה זו שינתה את המאזן  ונתנה הרגשת ביטחון לבחורים היהודים שעבדו שם.
בנמל עבדנו על סירות מנוע, בסוורות ובסבלות, כמו כן עבדנו בתיקונים במבדוק הבריטי.  היו שעבדו כפועלים בחברת ה'עוגן' והיו שעבדו בשיפוץ ספינות מפרש בהדרכתו של ישראל לסקוב.
 
"... המחלקה  היוותה קבוצת עבודה מגובשת, המסוגלת להציע לספינות הדיג, עובדים בעלי מקצוע. עצם עבודתנו בנמל אפשרה להכניס את האנשים שלנו לעבודה על כלי שייט.
 
להתארגנות הימית של המחלקה היו מספר מטרות: ריכוז כוחות ויצירת קרבה פיזית  של אנשי מקצוע לים, כמו עלייה על ספינות דייג, על אניות משא  ועל סירות מנוע. על ידי כך רצינו ליצור אפשרות 'לכבוש' את  הדייג ואת הים.
בכל אלה  ראינו גם  מטרה לאומית וגם אמצעי כלכלי, בכך שהכנסנו את כספי הרווחים לקרן אימונים.
 
עם סיום העבודה של הצוותים בנמל חיפה, החלו ההכנות לפעילות מבצעית,  על מנת להכין את התנאים הדרושים להורדת המעפילים-העולים.
השנים 1944-45 היו שנים, שבהן תוכננו ואותרו נקודות נחיתה לקבלת אניות מעפילים לאורך חופי הארץ. לשם כך, רובנו עברנו לקיסריה לצורך אימונים.
 
 
ההפלגות לאורך החוף, הכשירו את אנשי המחלקה הימית עם מבט לעתיד, במגמה לשלוח את האנשים שלנו לאירופה. אנשינו הגיעו לאירופה על מנת לארגן ולהכין את עליית המעפילים-ניצולי השואה.
 
"... משאת נפשו של כל אחד מאתנו הייתה, לעלות על אנייה וליישם את אשר רכשנו במהלך האימונים.

אברהם זכאי

דף שישי

מתוך הסתכלות ביטחונית לעתידו של מפעל ההעפלה, נוצר צורך לאמן ולהכשיר אנשי מקצוע בנוסף לתחום המבצעי ימי, גם בתחום המכונאות הימית.
 
ידענו, שאי אפשר יהיה להפקיד בידי קצינים ומלחים זרים את בטחון האניות, לכן
המגמה הייתה, בין היתר, שרק אנשים שלנו יהיו בצוות המלווים וכך יוכלו לפקוח עין על פעולות הצוות הזר.
 
כדי לממש מגמה זו, נפתח במאי 1944, קורס למכונאות ימית. הקורס התקיים בבית הספר המקצועי 'טיץ', בקיבוץ יגור ואילו הנושאים העיוניים נלמדו בבית הספר המקצועי 'בוסמת' בחיפה.
 
"... נשלפתי", נזכר אברהם, "מתוך הפעילות הימית המבצעית בקיסריה ונשלחתי לקורס מכונאות ימית. אני אישית נטיתי  יותר לצד הפיקוד והימאות.
היות ושמעון קוך-אבידן היה מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח שהמחלקה הימית הייתה חלק ממנו, פניתי אליו  ופרשתי בפניו את הנימוקים לכך, שאינני מעונין להשתתף בקורס המכונאות, אבידן קיבל בהבנה את דבריי, ובמאי 1944 התמניתי על ידו למפקד הקורס למכונאות ימית.
עקרונית היה  צידוק בהכנת  צוותי  מכונאים, על אף  שהמכונאים קבלו, תחילה, תפקידים של מלווים ומפקדים."
 
בראשית שנת 1945 התקיים קורס חובלים ראשון בבית הספר הימי בחיפה. בקורס זה השתתף אברהם עם עוד 15 חניכים.
 
קורס זה נמשך חמישה חודשים ובו עברנו תכנית עיונית ומעשית של חובלים. הקורס כלל לימודי אסטרונומיה, מטאורולוגיה, יסודות ניווט, בניין אוניות וניהולן.
התקיימו בו סיורים ואימונים לאורך החוף, כמו כן מיפוי חופים ומיפוי חופי נחיתה מכוון הים. היינו אמורים לערוך מתאר (סילואטות) של החופים ולקבוע מקומות עגינה לספינות .
 
מארגני הקורס, בשיתוף עם ה'מוסד לעליה ב' ומוסד הטכניון בחיפה, הקנו לנו ידע תיאורטי בהשטת ספינות, מטרות ה'העפלה' וכיצד להלך עם המעפילים ולייצג בפניהם את הארץ.
בקורס זה, בדומה לקורסים אחרים, הושם דגש לא רק על ההכנה המקצועית של הימאים, שהייתה אמורה להיות מקבילה לרמה המקצועית  של קצין שני בצי הסוחר,  אלא  הדגישו גם את הערכים המוסריים על פיהם אמורים היינו לפעול, מתוך דבקות  ברעיון שבשמו פעלנו. ערכים אלה שאימצנו, תרמו רבות למפעל ה'העפלה'."
 
לימים, אברהם השתתף בקורס חובלים נוסף, שהתקיים במסגרת חיל-הים, אותו אירגנו פאול שולמן ושמואל טנקוס. הקורס נימשך כחודשיים ובין הנושאים שנלמדו היו הנדסה ימית ותפעול אניות.

אברהם זכאי

דף שביעי

אברהם התמנה למפקדה הראשון של הפלוגה הימית בפלמ"ח. פלוגה זו שהוקמה באפריל 1945, הייתה פלוגה י' במסגרת הגדוד הרביעי ואברהם פיקד עליה עד יוני 1946.
באותו זמן אברהם פיקד גם על היחידה הימית שבנמל חיפה.
"... עם התמנותי למפקד הפלוגה, עברתי למטה הפלוגה בקיסריה והתחלתי מיד בהכנות לקראת קורס מפקדי סירות מספר 4.
את אליעזר טל מיניתי למדריך ראשי של קורס זה והוא היה  אחד הפעילים בהכנתו.
מפקד הגדוד הרביעי היה יעקוב סלומון, סגנו היה דב צציס ומזכירת הגדוד הייתה חיה שטקלברג.
 
הפלוגה אויישה על ידי ספורטאים, שגוייסו מהסקציות הימיות של ה'פועל' ושל 'זבולון', אליהם הצטרף כל המחזור של בוגרי בית הספר הימי, שלא מכבר סיימו את אימוניהם ולימודיהם. בתחילה, הפלוגה מנתה כ- 45 איש ועם הזמן הלך וגדל מספר אנשיה.
 
"… אחת האפיזודות שחוויתי תוך כדי מילוי תפקידי כמפקד הפלוגה, התרחשה במהלך האימונים בנובמבר 1945.
היה זה יום חורף סוער. באותו זמן ריכזתי מחלקה של ימאים, כדי לצאת לאימונים. בגדים מיוחדים שיתאימו לשהייה ארוכה במים ובסערה לא היו לנו. לחלק מאתנו היו רק בגדי-ים ולחלק היה גם סוודר.
 
כשיצאנו לאמון ביקשתי להסתדר בשלשות ולהתפקד. שמעתי מעין רטינה נזרקת לעברי: 'מה, אתה מעמיד אותנו להתפקד'?!
עמדתי על שלי, וכולנו התפקדנו לפני כניסתנו לים.
 
אחת הסירות נזרקה לסלעים והתהפכה על פניה. על אף הגלים, אפשר היה להגיע לסלע הדרומי כמעט ללא שחייה.
עלינו על הסלע, במטרה להפוך את הסירה  ולהמתין לגלים שיציפו את הסלע, וכך נוכל להוריד את הסירה לים.
 
הסירה הייתה כבדה ושקלה כשנים וחצי טון. למדנו את מחזוריות הגלים שבאו ונסוגו במקצב מסויים. ראינו שהגלים באים במחזוריות של שמונה. הרעיון היה שבין מחזור גלים אחד לבין מחזור שני נוכל לנצל את מרווח הזמן כדי להפוך את הסירה ולייצב אותה.
 
עמדנו כשלושים איש ליד דופן הסירה וחיכינו לתקופת ההפוגה של הגלים. התחלנו להפוך את הסירה וכשהסירה התייצבה על רוחבה, בא גל בודד, שחרג ממחזוריות הגלים ושוב הפך את הסירה על פניה.
 
 
מצאתי את עצמי בתוך המים. ניסיתי להתרומם, אך לשווא. הרגשתי שדופן הסירה מונח עלי וכשניסיתי להשתחרר ולדחוף את הסירה מעלי, נקעתי את עצם הבריח.
במצבי זה, לא הצלחתי להוציא את הראש מהמים.

אברהם זכאי

דף שמיני

כל זה נמשך שניות אחדות בלבד. במהלך השניות הללו הבנתי בהבזק, אולי בפעם הראשונה בחיי, את אשר קראתי בספרים, שלפני המוות  אתה רואה את החיים, כאילו בסרט נע, חולפים לנגד עיניך. אבל דבר אחד לא הבנתי, כיצד יודעים שרואים את החיים.                                                                                                                                                
וכך  שכבתי בתוך המים  ללא יכולת להתרומם ומחשבה עברה במוחי,  'כל כך צעיר וכך למות...' ואכן ראיתי את חיי עוברים מול עיני כבסרט נע והבנתי את משמעות הדברים.
 

(One)החברים  שלא היו לכודים מתחת לסירה, שיחררו אותי.  כשיצאנו מהמים פניתי לאותו בחור שכעס ורטן על כך שהוריתי להתפקד ואמרתי לו  לספור ולברר, אם כולם נמצאים על החוף. ואז שמעתי מישהו אומר: 'עכשיו אני מבין את הוראת ההתפקדות'.

(Two)לאירוע זה קראנו 'ליל הפומפיות' וזאת משום  שהחלקנו על הסלעים החדים, מלאים בזיזי צדפים ואחורינו נראו משופשפים ואדומים, כאילו השתפשפו האחוריים על גבי פומפיות.

עקב פציעתי, בקושי הגעתי לחוף. כאן נטלתי חלק יחד עם אנשי הפלוגה במעין מחזה טרגי-קומי.
היה עלינו להסתדר בשורה עם ישבנינו החשופים, ולאפשר לאחיות לחטא לנו  את האחוריים. עמדנו שם, צחקנו מעצם המעמד וגם מהכאב.
 
למעשה, ערב זה היה ערב כינוס הפלוגה. לכבודו ולכבוד ערבים דומים מעין אלה, נכתבו שירים רבים על-ידי משוררי התקופה, כמו נתן אלתרמן, שלעיתים קרובות הצטרף אלינו וכתב את שיריו הנודעים. הרחיבו את היריעה המשוררים חיים גורי וחיים חפר - משוררי הפלמ"ח."
 
"... בגלל שימת דגש על הכנת אנשים לקראת ספינות המעפילים שבדרך", מציין אברהם, "מפקד הגדוד וסגנו קיימו קשר שוטף עם הפלוגה הימית. כמו כן הגיעו  לביקור-תדרוך יצחק שדה, אנשי ה'מוסד לעליה ב' וחברי הפלמ"ח."
 
בפלי"ם קמה יחידת חבלה ימית, שמטרתה הייתה, בין היתר, לפגוע באניות משחית בריטיות ולמנוע מסירות המשטרה הימית לחפש ולגלות אניות מעפילים. יחידה זו פעלה בתקופת ההעפלה ועד להקמת המדינה.
מפקד היחידה היה יוחאי בן-נון והשתייכו לה שאול אהרונוב,  איזי רבינוביץ'-רהב, משה ליפסון -נחשון יוסל'ה דרור, גרשון קרלינסקי (אגמון) יוסקה רומנובסקי-רום ואחרים. בשלבים מאוחרים יותר הצטרף אליהם יהושוע רביד 'אוסי'.
 
 
 
באוגוסט 1945 יצאו ימאי הפלמ"ח הראשונים מעבר לים, להביא את שלשת ספינות המעפילים הראשונות לארץ ישראל.
"… ואכן בסוף אוגוסט 1945 נודע, שספינת העולים הראשונה, שלמעשה הייתה סירת דייגים בשם 'דלין' ושהפליגה מאיטליה, עומדת להגיע ארצה.

 
בשנת 1946 אברהם הגיע לאיטליה במסגרת " עליה ב' ".
תפקידו הראשון היה: פיקוד על מחנה א' במג'נטה, מינוי שאותו קבל מידי יהודה ארזי, אותו מילא  עד דצמבר 1946.
בדצמבר 1946 אברהם ניקרה ללה-ספציה שבאיטליה,שם מינה אותו יהודה ארזי אחראי להסבת כלי שיט  והפיכתםלאוניות מעפילים.