אברשה למברג

התחלתה של הסקציה הימית של הפועל בתל- אביב

ההתחלה של הסקציה הימית שלנו התחילה ע"י פלוגת השומר הצעיר. לפלוגה השומר הצעיר היו שתי סירות "עמל" ו"החלוץ". ב"עמל" הם השתמשו להעברת זיפזיף וכל מני חמרים בשביל גשר שבנו. ואנחנו, כמה חברים שהיינו שייכים לתנועה הזו, היינו באים שמה לירקון ובשבתות היינו מפליגים בסירות האלה. החלוץ ועמל, עבדנו איתם על הירקון וגם היינו יוצאים לים. אחרי איזה זמן אספנו כמה חברים ובנינו לבד סירה שקראו לה "מטאור". את הסירה הזו נתנו לקבוצה שנקראה סקציה ימית ונתנו להם להשתמש בה. אחרי איזה זמן מה ע"י הצריף של השומר הצעיר, גם אדם אחד בשם אייזיק בילינקין והוא בנה את "סנונית". אנחנו התחלנו לנהל משא ומתן לקנות את הסירה הזו ואני חושב, אם אינני טועה, קנינו אותה ב- 40-30 לירות. התחלנו את הפעולות על הירקון עם "סנונית". באותו זמן היה גם צבי בלוך, שיקה ונתן ארציק והם קנו סירה ערבית והתחילו פעולות של הפועל. היו קבוצות כמו הנוער העובד, קבוצת פקידי דואר, גם באו נערות ולאט לאט העסק התחיל להתפתח. בשנת 1931 היתה אולימפיאדה של הפועלים בוינה והקבוצה של חברים שהתאספו ביחד החליטו לנסוע לאולימפיאדה עם סירה. הם פנו לאייזיק אבל הנסיעה לאולימפיאדה לא התקיימה. לא היו לנו כספים בשביל זה. היינו צריכים לקנות מוטור ככה שלא יצא שום דבר והחלטנו מספר חברים להפליג לחיפה לחגיגת הורדת הסירה "חיים ויצמן". יצאנו והגענו רק עד קיסריה והיתה רוח צפונית ופנינו לערבים, לדייגים שישבו אז בקיסריה ושאלנו אותם אם הרוח הזו תמשך הרבה זמן. הם אמרו שבודאי זה יקח כמה ימים. יותר טוב, אם אתם רוצים, תחזרו חזרה הביתה לתל-אביב. חברים החליטו לחזור אז חזרנו מקיסריה כמה שעות והחברים שלנו עוד הספיקו במקום לנסוע דרך הים, נסעו ברכבת והגיעו לחגיגה.