יהודה שינצקי (שי)

יהודה שיניצקי

אני הגעתי לפלוגה הימית בתוך מסגרת של קבוצה מהשומר הצעיר. הפעילות המוטורית לא הספיקה לנו ואינני יודע איך ולמה אבל קסם לנו הנושא הזה של הים ואז קבוצה שלמה מתוך הגדוד, שהיינו קצת יוצאי דופן, הסתכלו עלינו בהחלט בעין עקומה, התארגנו להיות בפלוגה הימית. כולנו היינו מבית חינוך לילדי העובדים מרכז ברחוב בצלאל. בקבוצה הזו היו מוקה לימון, בצלאל לב, חיים מרגלית, זאב שטיינבר (זוניק שחל), דניאל סולד ז"ל וכו'. היינו קבוצה די גדולה ועשינו זאת בהתלהבות והיינו קבוצה די גדולה. מה שהלהיב אותנו במיוחד היו הכובעים. זה היה אז משהו מיוחד. לא יעזור כלום. בין כל הסממנים. היו לנו כל הזמן ויכוחים. בשבת אנחנו הולכים לפלוגה הימית, או בשבת אנחנו הולכים לפעולה ותמיד היתה התנגשות. באותם הימים בשומר הצעיר בקן היו פעולות בשעה 4 אחה"צ. זה היה קבוצות ואח"כ בשש בערב היתה פעולת גדוד ואנחנו אף פעם לא היינו בגדוד כי היינו יוצאים בבקר לים וחוזרים בשעה שתים שלוש. זה היה די מתיש. המדריך שלנו היה שאול לקר שהיה עובד נמל תל-אביב, בנו של שוטר מפורסם מאד בתל-אביב. אנחנו הערצנו אותו. קודם כל הוא ידע מצוין חבלים. הוא היה שורק בצורה יוצאת מהכלל. כל אחד ניסה לחקות אותו. מאז נשארה לי השריקה עד ההיום.
אינני זוכר מה קרה אבל כל הקבוצה הזו התפרקה ביום אחד ולמעשה מי שנשאר פעיל בתוך הנושא הזה היו מוקה ואני ואותנו צרפו לקורס המדריכים שנקרא קורס ג'. אני מודה שהייתי מאד חצוי בעסק הזה כי היתה התנגדות גדולה בתנועה. מוקה, היה לו ברור לאן הוא הולך אז הוא אמר טוב בסדר השומר הצעיר, השומר הצעיר. לי יש עדיפות ראשונה היום אפשר להגדיר זאת בצורה כזאת אנחנו ניסינו אז להסביר למה בכלל חשוב ללכת לים אבל אני לא בטוח אם זו האידיאולוגיה היתה או כמו כל נער צעיר הרפתקנות וזה תפש אותנו. מוקה ואני למדנו באותו בית-ספר, בגמנסיה שלוה, ומה שהיה לנו מאד נח זה שכל פעם היינו תופשים כמה שעות, נוסעים לירקון על האופניים, מרכיבים את המערך ומפליגים בירקון במִפְנִים. זה היה הנושא המסובך ביותר להפליג בירקון נגד הרוח.
בקורס המדריכים אני זוכר את שמוליק שהדריך אותנו, דוד מימון. אני זוכר שלמדנו נביגציה. אני זוכר שמדי פעם האשימו אותי שאני ישן. אני הייתי נרדם. החסרון הזה נשאר לי עד היום הזה. רק מה שאף פעם לא הצליחו לתפוש אותי. זה תמיד כאשר היו שואלים אותי שאלה ידעתי לענות וזה היה מרגיז עוד יותר את המדריכים. גם ישן וגם עונה. אני מוכרח לומר שאינני זוכר איזה חויות או הרפתקאות מיוחדים. אני רק יודע שבאופן כללי אחת הבעיות הקשות ביותר היה לצאת מהירקון בגלי החוף כי היה מסלול מסוים שבו היו מים מספיק עמוקים כדי לצאת מהירקון. המסלול הזה היה משתנה והיה צריך לקבוע את הדרך לפי המצב של הגלים והצבע של המים. ככל שהמים היו כחולים יותר העומק היה רב יותר. כאשר יצאו למחנה המרכזי הזה של החבל הימי בכנרת אז היה צריך לעשות את ההחלטה הגורלית. אתה הולך למחנה בכנרת או יוצא עם טיול של השומר הצעיר. אז מוקה הלך למחנה בכנרת ואני נשארתי בשומר הצעיר. בזאת למעשה נפסקה הפעילות שלי בפלוגה הימית לתקופה מסוימת אבל זה אני חושב היה אחרי שכבר היו לנו המבחנים בקומה ב' כפי שחיים סיפר. אני זוכר את המבחנים. אני זוכר את השאלות

דף שני

הנוקבות של כתריאל. ישבו שמה שלושה, זה היה כמו בית ספר גבוה. היה לנו מבחן בחבלים, בנביגציה, בימאות, מבחן הכלים. למעשה בזה אני סיימתי איזשהו פרק בפעילות שלי בפלוגה הימית. חזרתי לפעילות רק בשנת 44. ב- 42 יצאנו לקיבוץ. גמרנו את השמינית, הלכנו להגשמה לגן שמואל. אחרים הלכו לבית-אלפא. החיפנים הלכו לשריד. אני הייתי חצי שנה בקיבוץ כאשר הופיע מישהו ואמר תשמע אנחנו יצרנו קבוצה הקן הימי אתה צריך לבוא להדריך להיות ראש הקן הימי. קצת מאבקים פה ושם, אבל יצאתי לקן הימי. יצאתי להדרכה ואז אני יודע שהתארגן הקורס הראשון שעוד לא היה רשמית אבל היה תחת חסות של הפלמ"ח. התארגן בשדות-ים. המדריך שקבלתי לגדוד היה דב בלייקופ שהיום הוא מזכיר הקיבוץ הארצי, דב'לה פלג. אני רציתי ללכת לקורס והוא רצה ללכת לקורס. אני באתי לברצ'ק לועדת קבלה וברצ'ק אמר לי אותך אני לא מקבל כי אתה יודע כבר ואני לא צריך לבזבז עליך זמן. אני אז הייתי צריך להיות ראש הגדוד.
הוא נשאל איך היתה ההדרכה או מה שהיה קורסים להדרכה בתקופה שלך עם אותו גדוד "סער" או קן סער. תשובה- אנחנו הדרכנו. המדריכים הימיים היו דב פלג ואני. כל הגדוד מנה כ- 35 אנשים. זה במסגרת הפלוגה הימית.