שייקה, דוד מיימון, נש ויעקב ורדי על הנמל

שייקה ערמוני חבר הנהלת הסקציה הימית של הפועל

הייתי בתפקיד של גזבר. הסיפור שלי מתחיל מהרכישה של הספינה שנקראה אח"כ "טרומפלדור". אנחנו רכשנו אותה משלושה גרמנים. זו היתה ספינת מפרש שאח"כ הרכבנו לה מנוע. הגרמנים הביאו אותה מדרזדן. אנחנו קנינו אותה ללא המנוע. הגרמנים אמרו שאת המנוע הם מכרו כי נשארו ללא אמצעי מחיה ומכרו את המנוע. שפצנו את הספינה הזו והחלטנו לצאת עמה להפלגה לחיפה בפקודו של כתריאל יפה. גם חיים תמיר (הוכמן) ונדמה לי שגם נש היו באותה הפלגה. היו גם שמואל פוזננסקי הג'ינג'י והיה יוסקה שהיה נהג אצל יואל. כדי שלספינה תהיה יציבות היה צורך להכניס איזה שניים או שלושה טון ברזל. כדי להוציא את הספינה מהירקון היה צריך להוציא את הברזל לסירות ואח"כ להחזירו לספינה לאחר שיצאה מהירקון. התחילה סערה והסירה הפליגה ליפו לעגון על החלק של נמל תל-אביב. אני זוכר קטע אחד שבאיזה יום בשבוע היינו כ- 8 אנשים. כתריאל עמד בחוף ואנחנו היינו הולכים במים. הוא היה זורק אבנים מהחוף לים לכוון אותנו למקום שהאבן נפלה כדי לבדוק מהו המקום העמוק ביותר והנקי מסלעים, מקום שיבחר להקמת המזח שעמדו להקים. זה היה בערך במקום שהגדר הדרומית של התערוכה היום. משם התחלנו. בצורה זו נבחר מקומו של המזח. אני לא עבדתי אז בנמל תל-אביב אבל אני יודע שנתבקשנו להקדיש את הספינה "טרומפלדור" למטרת סיוע בפריקת אניות.
 

דוד מימון

באותה תקופה בשנת 1936 הייתי עדיין נער בן 14 אבל הייתי כבר פעיל בפלוגה הימית ואני זוכר את ההתלהבות וההחלצות של החברים לפעולה של הקמת הנמל. אני הצטרפתי בימים הראשונים לעבודה בספינה "טרומפלדור" יחד עם כתריאל יפה ועמירם שוחט כמכונאי ויאיר שוחט (אחיו של עמירם). עבדתי כמה ימים כנער נוסף לספינה הזאת. מאותם הימים זכור לי איך כתריאל פיתח את השיטה של גרירת סירה בגלים. הבעיה היתה שהסירות היו צריכות להגרר לחוף גלי. הבעיה היתה להביא את הסירה כך שלא תזרק לחוף. אני זוכר את ההתרשמות שלי מעבודתו של כתריאל, את הצורה המדעית שבה טיפל בנושא זה. הוא פיתח את השיטה שאח"כ עבדו לפיה בנמל תל-אביב. אני זוכר שהספנים היפואים שהיו ותיקים ומנוסים אשר נכשלו בעבודה זו באותו מקום כי הם היו רגילים לגרור את הסירות בנמל יפו בו היו התנאים הרבה יותר טובים.
 

מנשה ברוך (נש)

בשנת 1936 כאשר פתחו את נמל תל-אביב הייתי בין הראשונים ביחד עם חברי הפלוגה הימית של הפועל שהתנדבו לפעולה זו. בימים הראשונים ללא תמורה. העבודה היתה קשה ומסובכת. הסירות היו קטנות לעומת הסירות והמאונות שהיו בנמל יפו. הביאו מחיפה רפסודה שהיו מפרקים מהאנייה אליה וממנה היו מוסרים אותן לסירות הקטנות של הפועל ושל זבולון וכך היינו מביאים את הסירות הקטנות האלה לחוף ומפרקים אותן בידים. לאחר תקופה מסוימת, לאחר שהנמל התפתח במידה יותר גדולה היה צורך בתוספת כח אדם כי לא היו ימאים במספר מספיק לפריקת כל הסחורות. פנו להסתדרות אשר פנתה לסקציה הימית של הפועל. הקימונו קורסים לימאים. למדנו אותם חתירה, יציאה וכניסה בגלים ועבודות חבל שידעו לעשות קשרים ולחתור בגלים ולהביא את הסירות מהאניות לנמל. הסקציה הימית תרמה את התרומה הגדולה והכינה את האנשים שהיו דרושים לעבודה בנמל. שמואל טנקוס היה אף הוא מדריך של האנשים האלה.
 

ורדי יעקב

במאורעות 1936 ישבתי עם עוד חברים ברחוב חסן-בק, בהגנה. המפקד שלנו היה ליבוביץ דוד, זה שהמציא אח"כ את הדודקה. באחד הימים באה הודעה שפותחים נמל בתל-אביב. היות והייתי מכונאי והיתה לנו ב"הפועל" סירה ששמה סער הודיעו לליבוביץ שיש פה בחור שיודע מכונאות ימית. בבוקר הוא הודיע לי אתה עוזב אותנו והולך לשפת הים. אמרתי לו מה יש בשפת הים והוא אמר לי: ככה הודיעו שאתה הולך לשפת הים. הוא היה המפקד של האזור. היה לנו טוב אצלו תמיד היה לו סליק של קוניאק ובירה והיה טוב. אני בא לחוף תל-אביב , אני פוגש את יואל ליפשיץ, את כתריאל ואת מוצה (מרדכי לישצינסקי). אני שואל את יואל ז"ל מה פה הולך להיות. הוא אמר אתה לך לירקון ותכין את סער. אנחנו צריכים לצאת אתה לים לעבוד. עוד מעט תבוא אנייה ונתחיל להוריד סחורה. אני אומר לו איפה, בתוך מה. בינתים הופיע פודולי גם כן. פודולי מ"זבולון". מסתכלים על הים. יואל אומר פה וכתריאל אומר שם. על מה הם הסתכלו לא ידעתי. אח"כ נודע לי- לפי קצף הגלים. במקום שיש פחות קצף, שם יותר עמוק. הלכתי לירקון. הכנתי את סער. באו החברה, דחפנו אותה החוצה והיא עמדה בגלים, זרקנו עוגן ועמדנו בים. כך עמדנו שעתיים שלוש. אני נעשיתי רעב, כבר הגיעה שעת הצהריים. מהחוף הודיעו לי שיהיה בסדר. לפנות ערב אמרו לגשת לחוף. הים היה דווקא שקט. העלינו את הסירה על היבשה ושם עמדה. אחרי יומיים באה האנייה צ'יטורטי. הורדנו אותה לים (את הסירה). אז יצאו סירות מהירקון ונגשנו לאנייה בלוית שוטרים בריטיים והתחילו להוריד שקי מלט. את הסירות היו מביאים לחוף. היה שם סלע בחוף שלאחריו המים היו יותר שקטים לשם היו מביאים את הסירות והסלוניקאים שהיו בחוף היו זורקים את הסירות. על החוף סדרו משטחים שעליהם הניחו את שקי החול. אח"כ התחילו לבנות מזח.