זילברט מרט, אהרון אלטמן יאיר שוחט על הנמל

הייתי פעיל בפלוגה הימית של הפועל בתל-אביב מההתחלה. בדצמבר 1934 הועברתי לנמל חיפה ועבדתי בחברה הארץ ישראלית לספנות וגם שם עשינו כל מיני פעולות. כאשר בשנת 1936 הוכרזה השביתה הערבית זה היה גם בנמל חיפה. בנמל חיפה כבר היו אז הסלוניקאים וגייסו את הקבוצה ועובדי בנין מהעיר כדי לעבוד בנמל חיפה והערבים קיבלו אז מכה חזקה מאד. פרקנו אניות ופרקנו סחורות והם לא יכלו לעשות שום דבר וחזרו בהם. קבלנו באותו זמן גוררת חדשה גדולה מהולנד. כאשר שמעתי שלנמל תל-אביב הגיעה אנייה וחברי הפלוגה הימית של הפועל עובדים שם קנאתי בהם. לא סלחתי לעצמי שאני הייתי כל כך פעיל בפלוגה הזאת והנה עכשיו אינני משתתף באותה פעולה וכל הזמן התהלכתי כאילו הפסדתי הכל. בסוף 1938 או תחילת 1939 היתה הצעה שאניות שיש להן מעט סחורה עבור תל-אביב נפרוק בנמל חיפה על דוברה ואני אעביר את הדוברה לנמל תל-אביב עם הגוררת החדשה. היתה אנייה שהיו עליה כמות קטנה של שקי שעועית עבור תל-אביב. להביא את האנייה לתל-אביב כרוך בהוצאות ולכן אמרו תורידו את השקים לדוברה והפלגנו לנמל תל-אביב. הגענו לנמל תל-אביב ואז בא אסיר שוסטרמן שהיה אחד הספנים המעולים חבר הפועל. הוא אמר לנו תסתלקו מפה אנחנו לא נפרוק את זה. אנחנו לא נהפוך את נמל תל-אביב לנמל דוברות. בקשתי ממנו: אסיר תעשה לי טובה תפרוק את קצת השעועית ואני מבטיח לך שאני לא אופיע פה יותר. אני אינני זוכר אם פרקו או לא אבל חזרתי בבושת פנים לחיפה והחלטתי שלא לבוא יותר.

לא יעזור שום דבר צריך לחזור קצת חזרה ללפני נמל תל-אביב. בסוף 33 בתחילת 34 בנוער העובד שהייתי חבר גם שם באו ואמרו שצריך לכבוש שני מקומות עבודה בארץ אחד זה הרכבת והשני הנמל. שני מקומות שכמעט ולא עבדו בהם יהודים. אני הצטרפתי לגרעין שהלך לקרית חיים. הגרעין שהיה למעשה אח"כ שדות ים. ישבנו בקרית חיים והתחלנו לעבוד בנמל חיפה. כשבאתי לנמל חיפה בסוף 34-35 כבר היה שם קואופרטיב "עוגן" שאני התחלתי לעבוד שם בעבודות ימיות. הגרעין הזה מכל מיני סיבות לא החזיק מעמד והתפזר. חלק מהאנשים חזרו העירה וחלק הלכו להכשרה לקיבוצים אחרים ביניהם הייתי אני ובתור חבר הפועל אמרו לי שכדאי ללכת על יד הכנרת לקיבוץ הנקרא גשר ובגשר הולכים לגרעין חדש לדלהמיה. זה קרוב לים ואולי שמה נעשה משהו. הלכתי לדלהמיה שזה עכשיו אשדות יעקב. בשנת 1936 קבלתי מכתב מאבא שלי והוא כותב לי שאני עבדתי בים ובתל-אביב עושים נמל. למה לא תחזור לתל-אביב, תעבוד בנמל ותעזור פה. הרמתי את הרגלים וחזרתי לתל-אביב. אני בא לתל-אביב ורוצה להתחיל לעבוד בנמל ופה מתחיל סיפור של פוליטיקה של "זבולון", "הפועל", מועצת פועלי תל-אביב. איך נכנסים כאן לעבודה. צריך פרוטקציה. לא הייתי מומחה גדול, לא הייתי ימאי מהטובים ביותר אבל בכל אופן עבדתי בים. באתי לפודולי וליזראעל איתן שהיו מנהלי העבודה מטעם אוצר מפעלי ים. שם לא הצלחתי. באתי ל"הפועל" לעמירם ולעוד אחרים. אין מקום. לעבוד על סירת המנוע זה היה העילית שבעילית.  אינני זוכר איך זה קרה. אני זוכר שהביאו מחיפה סירת מנוע ה"ברוק". כל בוקר היינו באים לנמל ועומדים בתור כמו החורנים בנמל חיפה. אם היו צריכים פועלים היו לוקחים מתור זה ואם לא היתה עבודה היו הולכים לירקון. יום אחד תפשו אותי ואמרו לי לך לשם המכונאי לא הגיע תעלה על הסירה ההיא ותהיה מכונאי. בסדר אני עולה לסירה הזאת שאותה הכרתי מחיפה ועולה פודולי וקדימה. נוסעים לאנייה לשמה וחזרה איזה שעה שלמה. חזרנו חזרה ונקשרנו למזח. לאחר שנקשרנו הוא הסתכל פנימה וראה אותי שם. הוא שאל מה המכונאי לא בא. אינני זוכר מי היה המכונאי שם אבל הוא היה מ"הפועל" ושלחו אחר מ"הפועל". יכול להיות שהמכונאי של הסירה היה יעקב ורדי. אני לא זוכר.
לאט לאט קבלנו קביעות והתחלנו לעבוד. הנמל התפתח, קנו עוד סירות, הביאו מחוץ לארץ. היו צריכים גם עבודה והחליטו לקבל נערים ואז שוב התחיל המפתח המפלגתי של האגודות הימיות. אם מקבלים אחד מהפועל צריך לקבל גם אחד מזבולון. ככה נכנסו וקבלו גם מהקיבוצים אבל כדי שיוכלו להתקבל היו צריכים להכנס לפלוגה הימית. הפלוגה הימית היתה מעין תעודת יושר והתאמה לעבוד.

אני רוצה להוסיף שאיש שהיה במקום מההתחלה היה רב חובל יוסף פודולי מ"זבולון" וכמנהל הנמל נקבע זאב הים. לאחר שהנמל התפתח הקימו בו מספנה לבנית הדוברות והסירות שהיו דרושות לעבודה בנמל. כמנהל המספנה התמנה נחום טיכר חבר הפלוגה הימית של הפועל וכסגנו מונה חיים פסטר אף הוא חבר הפלוגה הימית וכן אליקים רונקין מהפלוגה הימית. הם התחרו עם המספנה של זיימא כהן על שפת הירקון שאף הוא בנה סירות. את הדוברות הראשונות של הנמל רכשו מערבים ביפו ואח"כ התחילו לבנות אותן במספנה של הנמל.