חיים ברס

את רוב הדברים אהרון סיפר. יש כמה דברים שאני פשוט אוסיף אותם.
אחרי שהם נסעו מחיפה למצרים הביאו לנו מספר סירות שנקראו M.L. היו קטנות יותר והיו גדולות. יום בהיר אחד קרא לנו המפקד הגדול שלנו, האנגלי לפטננט קומנדר מיצ'ל וסיפר שיש להם בעיות עם התנעת מנועים. הם ניסו כל מיני צורות הנעה ולא הצליחו. אני זוכר שזה היה מוצאי שבת. נסענו לנמל ישר לסירות. לא ראינו דברים כאלה מקודם. מכונות חדשות מאד ולא ידענו מה לעשות. שאלתי אותם אם יש להם קטלוגים. לקחתי את הקטלוג, ישבתי בפינה ועיינתי בו. לבסוף התברר שזה היה די פשוט. גלגלי הטימינג שלהם היו יושבים על קונוס במקום על שֶגֶם (קיל) ואום היתה סוגרת אותם וזה השתחרר להם והשתנה הטימינג. פעם ראשונה זה לקח לנו הרבה זמן. סדרנו את זה. מאז הסירות האלה היו צמודות לאגף שלנו. כל דבר קטן קראו לנו. באותו זמן היתה הנסיגה מטוברוק והגיעה אלינו קבוצה של גנגסטרים. היו שם ערב רב של אנשים מבתי מלאכה ניידים. התברר שזו היתה יחידה מיוחדת של הצי עם קצין ניוזילנדי עם אנגלים ואירים. הוא אסף אנשים שהיו  לרוחו ועם אנשים אלה הם נסוגו מבנגזי, סולום והגיעו אלינו להתחיל לעבוד במספר 5 אתנו ואז הציבו אותי שאני אהיה אתם בקשר. יכול להיות שהתחבבתי על הקצין כי אני ידעתי לעבוד והחברה שלו גם היו בחורים טובים. היינו יחד כמה חודשים. אז התחילה ההתקפה הבריטית חזרה והוא אמר לי אתה תבוא אלי. אני אקח אותך אתי ובאמת כך היה. הוא נסע למצרים. שלושה שבועות אחרי זה הגיעה הקריאה ממצרים שאני מגיע למצרים ומאז נסעתי כבר אתם לכל אורך צפון אפריקה, לכל אורך הנמלים עד טוניסיה. שם התפרקנו כמעט בגמר המלחמה. זה היה בפלישה לפנטלריה. אז שם היתה התקפה ואני נכוותי בזמן שהכנו סירות לפלישה ונסעתי להבראה למלטה. ממלטה חזרתי למצרים וקבלתי את הניהול של בתי המלאכה במצרים. הקצין שלנו היה אז בנימין קסל.