הפלוגה הימית של הפועל היתה עושה נסיעות והפלגות כך שהתמחנו מאד מאד בהפלגות בים. ב- 1935 בא אלינו מדריך כתריאל יפה שבא מכנרת והצטרף לקבוצת "כנרת". הוא ראה שאנחנו פחות או יותר יודעים את העבודה הימית. הוא החליט לעשות הפלגה לפורט סעיד. לשם ההפלגה הזאת היינו צריכים ויזות אותן לא יכולנו לקבל. חיכינו בירקון לילה ויומיים שיביאו את הויזות. בסוף הודיעו לנו שאין ויזות. בסוף אמרו לנו שנלך לנמל יפו ויתנו לנו תעודות דיג. עם תעודה כזאת אפשר היה לצאת לים, לדוג דגים ולחזור אבל לא ציינו איפה אנחנו יכולים לרדת. קבלנו את התעודות ושלמנו 10 גרוש עבור כל תעודה ויצאנו לדרך. הדרך ארכה 47 שעות. כשהגענו לפורט סעיד ובאו לבדוק אותנו משלטונות הנמל מצאו שיש לנו רק תעודות דיג ואין לנו ויזות. לקחו אותי ואת כתריאל למשטרה. אמרו לנו להשאיר ערבון של 16 לירות שהיה אז הרבה כסף. לנו היה צ'ק בנקאי. אמרו לנו להשאיר ערבון ואם נעשה במצרים משהו ישימו אותנו ברכבת וישלחו אותנו חזרה לפלסטינה. אמרו לנו שאם נתקל באיזו בעיה נפנה ליהודי בשם סימון ארטס שהיה אחד העשירים והיה לו חנות כלבו. בקשנו מהמשטרה שיתנו לנו להכנס לסימון ארטס, יש לנו צ'ק ואנחנו נפרוט אותו אצלו. זה היה לפנות ערב והבנקים היו סגורים. נכנסנו לסימון ארטס ובקשנו לראות את בעל הבית. אי אפשר היה למצוא אותו. לאחד הפקידים שהיה יהודי אמרנו שבאנו מארץ ישראל ופה עצרו אותנו ורוצים מאתנו כסף. כסף אין לנו אלא רק צ'ק. הוא אמר מה הבעיה. הוא ניגש לקופה והוציא 20 לירות, נתן את הכסף ואמר מחר בבקר תבואו ותקחו את יתר הכסף. חזרנו כתריאל ואני למשטרה, השארנו 16 לירות וחזרנו לחברה. קשרנו את הסירה והלכנו לבית מלון. למחרת בבקר שלחנו טלגרמה לועד הפועל בתל-אביב שישלחו לנו כסף כי חלק מהכסף שהיה לנו נאלצנו להשאיר במשטרה. כסף לא קבלנו מהארץ נוסף והסתדרנו עם מה שהיה לנו. הצ'ק היה על 47 לירות. למחרת לקחנו את הכסף מסימון ארטס ויצאנו לטייל במצרים.
.jpg?BannerID=31 "צרכנות")
