הרעיון לצייד את כלי השייט של חיל הים בנשק מונחה נולד עוד בשלהי מלחמת העצמאות.
הצלחתן של סירות הנפץ בהטבעת ה'אמיר פארוק' הייתה מרשימה אך האמת היא שמפעיל הסירה נמצא ברמת סיכון גבוהה ויש אומרים גבוהה מידי. לפיכך הוחלט לפתח מערכת הנחייה מרחוק לסירות הנפץ.
פרויקט זה 'פגש' פרויקט אחר של פיתוח ברפא"ל – טיל מונחה. היה זה טיל שפותח בראשית שנות ה 50 עבור חיל האוויר.
חיל האוויר ויתר על הרעיון והוא הועבר לחיל תותחנים.
ניסויי הטיל נערכו בסוף שנות ה- 50 בנגב אך בסופו של דבר ויתר גם חיל התותחנים על הטיל.
וכך קרה שצורך אמיתי של חיל הים בנשק מונחה (סירה) התמזג עם נשק מונחה שיהיה בתהליך פיתוח (טיל) ומכאן המשיך הפרויקט להתגלגל.
כבר בשנת 1959 הותקנה מערכת טילים על המשחתת 'יפו' ובוצע ניסוי ראשוני בירי ים - ים.
באוקטובר 1962 נערך הניסוי האחרון ואחריו הוחלט ברפא''ל לא להמשיך בפיתוח.
התעשייה האווירית (תע''א) החליטה לקחת על עצמה את פיתוח הטיל שיקרא מעתה 'גבריאל'.
הפיתוח הושלם בשנת - 1969 וחיל הים החל בהצטיידות עבור הספינות שאך הגיעו משרבורג.
במלחמת יום הכיפורים היו כבר רוב הספינות מצוידות בטילי גבריאל, 50 טילים נורו במהלך המלחמה, ההצלחה הייתה מרשימה.
ראשית הגבריאל - מאמר מאת תא"ל רמי לונץ
הסיפור מנקודת מבטו של תא''ל מיל' שבתאי לוי
.jpg?BannerID=31 "צרכנות")
.jpg)
.jpg)